בעיה זו היתה עקרונית וחמורה הרבה יותר מצירוף נציגים משתי הקבוצות הראשונות . השאלה העקרונית היתה : האם ועד-החירום הציוני הוא גוף ציוני המייצג את ציוני אמריקה או את ההנהלה הציונית העולמית בארצות-הברית בזמן המלחמה , או שזהו גוף המייצג את כל הדואגים למפעל הציוני בארץ-ישראל , ובכללם ה"לא-ציונים , " המיוצגים בסוכנות היהודית לארץ-ישראל ? ובעניין זה התגלעה המחלוקת הראשונה והיסודית בין הד"ר וייצמן לציוני ארצותהברית באותה העת . על-פי העמדות שדבק בהן וייצמן מראשית שנות העשרים , היה הכרחי לצרף את הארגונים הלא-ציוניים הגדולים למאבק למען ביסוסו והרחבתו של המפעל הציוני בארץ-ישראל , במיוחד בשעת המשבר החמורה של יהודי העולם והיישוב העברי בארץ-ישראל . עוד בדיונים הראשונים על הקמת ועד-החירום החליטו גולדמן , ליפסקי ווייז להזמין את ראשי "הוועד היהודי האמריקני" ו"בני ברית" להשתתף בו . הנרי מונסקי , נשיא "בני ברית , " אף הביע את הסכמתו האישית להיות חבר בוועד , אך התנגדותם של נציגי שלוש המפלגות האחרות מנעה את מימוש התוכנית ואת צירופם של חברים "לא-ציונים" בהנהלת הסוכנות . גם בעיה זו הונחה להכרעתו של הד"ר וייצמן...
אל הספר