ימים אחדים לפני פרסום "הספר הלבן , " שהיו ימי מתח וחרדה , החלה לנקר במוחותיהם של רבים מפעילי התנועה הציונית בארצות-הברית השאלה אם אמנם הכרזות הנשיא כנות ואם הממשל עושה דיו . אחת הדרכים להתחמק מתשובה היתה מציאת שעיר לעזאזל , שיהיה אפשר להאשימו בלחץ האמריקני הבלתי יעיל על ממשלת בריטניה . והנה , לא נמצא לכך אדם מתאים יותר מג'וזף קנדי , שגריר ארצות-הברית בלונדון , בדלן מובהק , שנטה להתפשר עם מדינות הציר כמעט בכל מחיר ונחשד - במידה כלשהי של צדק - באנטישמיות מוסווית ואף בפרו-נאציות . עוד בשלהי 1938 נפוצו שמועות , כי השגריר נוקט עמדה עוינת לציונות , והוא מקורב לחוגים הפרו-ערביים במשרד החוץ של בריטניה . בגלל ידיעות אלו חשש וייצמן כי בעיית ארץ-ישראל אינה תופסת את מקומה הנאות בדיווחי השגריר לוושינגטון . 10-ב במרס , ערב המועד הראשון לפרסום "הספר הלבן , " ניסה וייצמן לעקוף מכשול זה שבתקשורת ולפנות אל "הבית הלבן" בצינורות דיפלומטיים שלא בתיווכו של קנדי . לשם כך נסע בדחיפות לפאריס , שבה כיהן ויליאם בוליט בתפקיד שגריר . בוליט התנגד התנגדות פעילה למשטר הנאצי והיה איש אמונו של רוזוולט . וייצמן ביקש ממנ...
אל הספר