במבוא למהדורה הביקורתית של 'סיפורי בן סירא' דן יסיף בקשיים הכרוכים בהבאה לדפוס של טקסט סיפורי מימי הביניים , לעומת דרך הטיפול בטקסטים 'קלסיים : ' 'הטכסטים 42 גם בשני כתבי היד הראשיים של מהדורתנו ( פ ו ו ) יש שלוש הפניות כאלה ( מעשה ביוסף מוקיר שבתות ; מעשה בריב"ל שהיה מתאווה לילך עם אליהו ; מעשה בימי שלמה המלך בשלושה בני אדם . ( לפני מעה '' ד מועתק בכתבי יד אלה חיבור יפה מהישועה , לכן מעשים שהעתיק אותם בחיבורו של ר"ן לא כתב אותם המחבר שוב , אלא הפנה ל'מה שכתבתי למעלה . ' כדי להשלים את הפער הזה בטקסט נעזרתי בדרך כלל בכתב יד ט , המביא את הסיפורים במלואם . הביניימים , ובעיקר הפופולאריים שבהם , לא נחשבו מעולם למקודשים , ולכן כמעט כל מעתיק הוא בבחינת מספר עממי המקבל דפוסים מסורתיים ומשנה אותם בהתאם למגמותיו ותפיסתו . ' עם זאת , הוא מדגיש את עצם הדבר שעל אף ריבוי כתבי היד והדפוסים , אין בין הנוסחים שינויים שבתכנית ובמהות החומר , שכן מקורם בתוספות ובהשמטות שלא שינו את תבניתה ואופייה הבסיסי של היצירה . בעקבות זאת הוא מסיק כי המעתיקים הרגישו שיש בפניהם יצירה ספרותית שתכניתה הבסיסית , הקשר בין ח...
אל הספר