א ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל-אחיהם היהודים : ב ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה : ג ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב : ד ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו : ה ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את-בנינו ואת-בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים : ו ויחר לי מאד כאשר שמעתי את-זעקתם ואת הדברים האלה : ז וימלך לבי עלי ואריבה את-החרים ואת-המגנים ואמרה להם משא איש-באחיו אתם נשים ואתן עליהם קהלה גדולה : ח ואמרה להם אנחנו קנינו את-אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם-אתם תמכרו את-אחיכם ונמכרו-לנו ויחרישו ולא מצאו דבר : ט ואמר לא-טוב הדבר אשר-אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו : י וגם-אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה-נא אתהמשא הזה : יא השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם : יב ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את-הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה : יג גם-חצני נערתי ואמרה ככה י...
אל הספר