א כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון כי פעלו שקר וגנב יבוא פשט גדוד בחוץ : ב ובל-יאמרו ללבבם כל-רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו : ג ברעתם ישמחו-מלך ובכחשיהם שרים : ד כלם מנאפים כמו תנור בערה מאפה ישבות מעיר מלוש בצק עד-חמצתו : ה יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את-לצצים : ו כיקרבו כתנור לבם בארבם כל-הלילה ישן אפהם בקר הוא בער כאש להבה : ז כלם יחמו כתנור ואכלו את-שפטיהם כל-מלכיהם נפלו אין-קרא בהם אלי : ח אפרים בעמים הוא יתבולל אפרים היה עגה בלי הפוכה : ט אכלו זרים כחו והוא לא ידע גם-שיבה זרקה בו והוא לא ידע : י וענה גאון-ישראל בפניו ולא-שבו אל-יהוה אלהיהם ולא בקשהו בכל-זאת : יא ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו : יב כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם : יג אוי להם כי-נדדו ממני שד להם כי-פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים : יד ולא-זעקו אלי בלבם כי יילילו על-משכבותם על-דגן ותירוש יתגוררו יסורו בי : טו ואני ימרתי חזקתי זרועתם ואלי יחשבו-רע : טז ישובו לא על היו כקשת רמיה יפלו בחרב שריהם מזעם לשונם זו לעגם בארץ מצרים :
אל הספר