א ואתה בן-אדם הנבא על-גוג ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל : ב ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על-הרי ישראל : ג והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל : ד על-הרי ישראל תפול אתה וכל-אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל-כנף וחית השדה נתתיך לאכלה : ה על-פני השדה תפול כי אני דברתי נאם אדני יהוה : ו ושלחתי-אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי-אני יהוה : ז ואת-שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא-אחל את-שם-קדשי עוד וידעו הגוים כי-אני יהוה קדוש בישראל : ח הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה הוא היום אשר דברתי : ט ויצאו ישבי ערי ישראל ובערו והשיקו בנשק ומגן וצנה בקשת ובחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים : י ולא-ישאו עצים מן-השדה ולא יחטבו מן-היערים כי בנשק יבערואש ושללו את-שלליהם ובזזו את-בזזיהם נאם אדני יהוה : יא והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל גי העברים קדמת הים וחסמת היא את-העברים וקברו שם את-גוג ואת-כל-המונו וקראו גיא המון גוג : יב וקברום בית ישראל למען טהר את-הארץ שבעה חדשים : יג וקברו כל-עם הארץ והיה להם לשם יום הכבדי נאם אדני יהוה : יד ואנשי תמי...
אל הספר