א ויאמר אלי בן-אדם את אשר-תמצא אכול אכול את-המגלה הזאת ולך דבר אל-בית ישראל : ב ואפתח את-פי ויאכלני את המגלה הזאת : ג ויאמר אלי בן-אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק : ד ויאמר אלי בן-אדם לך-בא אל-בית ישראל ודברת בדברי אליהם : ה כי לא אל-עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל-בית ישראל : ו לא אל-עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא-תשמע דבריהם אם-לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך : ז ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי-אינם אבים לשמע אלי כי כל-בית ישראל חזקי-מצח וקשי-לב המה : ח הנה נתתי את-פניך חזקים לעמת פניהם ואת-מצחך חזק לעמת מצחם : ט כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא-תירא אותם ולא-תחת מפניהם כי בית-מרי המה : י ויאמר אלי בן-אדם את-כלדברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע : יא ולך בא אל-הגולה אל-בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם-ישמעו ואם-יחדלו : יב ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד-יהוה ממקומו : יג וקול כנפי החיות משיקות אשה אל-אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול : יד ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד-יהוה עלי חזקה ...
אל הספר