א ויאמר יהוה אל-משה בא אל-פרעה ודברת אליו כה-אמר יהוה אלהי העברים שלח אתעמי ויעבדני : ב כי אם-מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם : ג הנה יד-יהוה הויה במקנך אשר בשדה במוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד : ד והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל-לבני ישראל דבר : ה וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ : ו ויעש יהוה את-הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני-ישראל לא-מת אחד : ז וישלח פרעה והנה לא-מת ממקנה ישראל עד-אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את-העם : ח ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרן קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני פרעה : ט והיה לאבק על כל-ארץ מצרים והיה על-האדם ועל-הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל-ארץ מצרים : י ויקחו אתפיח הכבשן ויעמדו לפני פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה : יא ולא-יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי-היה השחין בחרטמם ובכל-מצרים : יב ויחזק יהוה את-לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל-משה : יג ויאמר יהוה אל-משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה-אמר יהוה אלהי העברים שלח את-עמי ויעבדני : יד כי בפעם ...
אל הספר