מהניתוח שנעשה עד כה נובע , שהאל יכול אכן לצאת ממוסתרותו הטרנסצנדנטית ולומר את דברו ורצייתו באופן קונקרטי . כפי שראינו , קירקגור סבור , שאישים נדירים בהיסטוריה הדתית זכו להתנסות דתית מסוג זה . אולם , למרות שהתנסות זאת אפשרית על בסיס התיאולוגיה הקירקגוריאנית , הרי שההצגה השיטתית של תפיסת האל , והיחס לאל הנגזר מתפיסה זו , הופכים אפשרות זאת , לא רק לרחוקה , אלא גם לזרה למהלך הרעיונות הכללי . ההיסט הסובייקטיבי של הדתיות , גם אם אינו מוליך לסובייקטיביזם , הופך את אפשרות ההתגלות הישירה לבעייתית , אם כי לא לבלתי אפשרית . אפיונו של האל כאישיות טרנסצנדנטית ובאהבה , מאפשר את עצם הפנייה של האל לאדם ; את הדרישה שהוא דורש ממנו . אולם מחמת אופיו של האל כאהבה ומחמת היחס הסובייקטיבי אישי , כמו גם מחמת היותו ישות טרנסצנדנטית , האל אינו אומר את דברו באופן ברור , אין הוא מתגלה . 'היחס בין האדם והאל הוא בפשטות זה . האדם אינו מעז לדרוש שהאל יעניק לו התגלות , סימנים וכיוצא בזה . לא , צריך שיהיה לאדם ביטחון מלא להיות הוא עצמו ... אחר כך האדם נוהג כדלקמן . כאשר נעשה ברור לו כיצד עליו לעשות דבר זה או אחר ... אי...
אל הספר