הניתוח של האמונה , כפי שבוצע בסעיף הקודם , מאפשר לנו עתה להגדיר ביתר בירור את משמעותה של האמונה . האמונה אינה כישור סובייקטבי מיוחד , ואף לא תוכן או פעילות ייחודית המנותקת מכוליות הקיום האמונה קשורה לכוליות של הקיום האנושי , לא רק כמקור שממנו היא נובעת , אלא גם כמה שאליו היא מתייחסת ועמו היא מתמודדת . האמונה קובעת את המשמעות האונטולוגיה של הקיום האנושי . קירקגור מבטא זאת בהנגידו את האמונה לקוגיטו הקרטזיאני , בעוד העיקרון הפילוסופי הוא , cogito ergo sum דהיינו , זהות הקיום עם החשיבה , 'העיקרון הנוצרי , בניגוד לכך , הוא ... להאמין פירושו להיות' ( מ . מ ,. עמ' . ( 224 האמונה חושפת ומשקפת את עצם הקיום האנושי , אולם אין היא פעילות תיאורטית . חשיפת הקיום האנושי , משמעה , עיצובו וקביעותו , שכן , הקיום האנושי מאופיין בהתהוות . האמונה מממשת , אפוא , את המבנה האונטולוגי הבסיסי של הקיום האנושי . קביעות אלה , נכונות עבור שתי התפיסות השונות של האמונה שאותן מציג קירקגור . לפי התפיסה הראשונה ההרמונית , האמונה היא זו שקובעת ומממשת את הסינתיזה שבין הסופיות והאינסופיות . האמונה מהווה את הניגוד לייאוש ( ...
אל הספר