כפילות טורדנית זו שבין דעותיו של בריינין ובין כורח המציאות , שבשלה נאלץ להיזקק לכתיבה עיתונאית ביידיש לשם פרנסה שעה שהוא מוסיף לשמש ולהיות בציבור דובר נלהב של תחיית הלשון העברית וספרותה , הוסיפה להיות מנת חלקו גם אחר כך בתחנות אחרות של פעילותו , בארצות הברית ובקנדה , על עיתונותן הענפה והמשגשגת ביידיש . אף עיונו של בריינין באותן שנים בשני הכרכים של הלקסיקון של הספרות והעיתונות ביידיש של זלמן רייזען במהדורתו הראשונה משנת , 1914 ספרים שהמחישו לו בעליל את שגשוגה והתפתחותה של ספרות יידיש , אין בו כדי להשפיע על נוקשותו העקרונית בהערכת הלשון הזאת . בריינין עצמו , המשמש באותם ימים כעורך של עיתון ביידיש היוצא במונטראול , מכריז כאז כן עתה ביומנו : 'השפה העברית נשארה לי עד היום ואולי היום עוד יותר - כגבירה - והשפה הז'רגונית נשארה לי עד היום כשפחה . ' מתוך להט דוגמתי הוא מצהיר שוב בפני עצמו באותו מעמד : 'עברי אנכי יותר מדי , וחפץ אנכי להשאר עברי עד הנשימה האחרונה . ובשום אופן אין אני יכול לצייר בנפשי [ ... ] כי השפה הז'רגונית היא שפה ממש וגם סגנון יש לה' . ( 30 . 5 . 1914 ) המציאות הלשונית בימי שה...
אל הספר