3. משפטי שם־פועל מודאליים בלשון חכמים

מבוא מטרת סעיף זה לתאר את התבניות התחביריות בלשון חכמים , שבהן משובץ שם הפועל = ) ש"פ , ( ולבחון את מעמדו . התיאור מבוסס בעיקרו על המשנה ועל התוספתא , אך לעתים , כשהתיעוד של תבנית מסוימת היה דל או לא מגוון , השתמשתי אף בחומר שדליתי ממדרשי ההלכה . פרק זה יעסוק רק בתבניות התחביריות שאינן מכילות פועל מפורש . 45 וראה מה שהעיר א' בנדויד , לשון , עמ' . 560 46 ראה לעיל בסעיף "צמיחתם והתגבשותם של שמות הפעולה . " שם הפועל ( לפעול ) שפע צורות מקור משמשות בלשון המקרא : מקור מוחלט , מקור נטוי עם מילות יחס בראשו ובלעדיהן , מקור נטוי עם כינוי חבור נושאי או מושאי ובלעדיהם . מכל אלה לא נותרה בלשון חכמים אלא צורת המקור הנטוי בלמ"ד , כלומר המקור הפועלי , ואילו הקטיגוריות האחרות - צורות המקור השטניות , נעלמו . אופייה הפועלי של "לפעול" ניכר גם על ידי שהיא לא תתחבר אלא לכינוי המושאי בלבד : לכותבו = לכתוב אותו . הלמ"ד שבראשו נתפסה כפרפורמטיב קבוע , שגם כאשר תבוא מ"ם מוצרכת לפניה , היא תצטרף לה ולא תבוא במקומה , כגון : "נמנעו מלבוא" ( כנגד "הישמר מעבור . ( " כנגד כל הצמצומים האלה במישור המורפולוגי נתפתחה מע...  אל הספר
מוסד ביאליק