מאבק ההישרדות לא היה המאבק היחיד של היהודים בשואה. לנוכח חוסר האנושיות וההשפלה בגטאות ובמחנות ההשמדה, הם נאבקו לשמור על כבודם האנושי ולקיים את מצוות התורה. רבים מהם הצליחו לכפות סדר אחר על מציאות של זוהמה ואימה: הם סימנו את הזמן העובר ושמרו את השבת ואת המועדים; הם הפכו את הגיהינום למקום תפילה. היהודים האלה גילו אומץ לב וגבורה שאינה פחותה מגבורתם של אלה שלחמו ונשק בידם.
בספרו: "עמו אנוכי בצרה" מביא לפנינו אליעזר ברקוביץ, מהוגי הדעות הבולטים של המאה העשרים בתחום הפילוסופיה היהודית, סיפורים מופלאים על אומץ וגבורה רוחניים. הוא מנתח את האמונה היהודית לאור הניסיון הנורא ודרכו מברר את השוני בין משמעות האמונה במסורת היהודית ומשמעותה בתרבות המערב. כך הוא נותן בידי הקורא את היכולת לחוש את כוחה של האמונה ולהבין הבנה משמעותית יותר את גורלו ההיסטורי של העם היהודי.
לספר נוספה הקדמה מאת שלום רוזנברג, פרופסור לפילוסופיה ולמחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.
אל הספר