ספר נוסף במפעל 'ספר ירושלים', המקיף את תולדות ירושלים לדורותיה. הכרך המוגש בזה מוקדש לתקופה הרומית ולתקופה הביזאנטית .
יריעת הספר משתרעת על פני התקופה שמחורבן בית שני בשנת 70 לספירה ועד לכיבוש המוסלמי בשנת 638, תקופה בה ידעה ירושלים תמורות דתיות ותרבותיות רבות-משמעות, ועברה מהלכים של הרס וחורבן ובעיקר של קימום וצמיחה.
ראשיתה של התקופה הרומית בחורבנו של המרכז המדיני-והתרבותי של העם היהודי בירושלים והתבססות חיל המצב הרומאי בעיר. תקוות היישוב היהודי לשוב לירושלים באו לידי במרד בר-כוכבא, שכשלונו הוליד את הקמת הקולוניה הרומית – איליה קפיטולינה, ואת האיסור על היהודים להתגורר בירושלים. את ראשית התקופה הביזאנטית מקובל לראות במאה הרביעית עם התבססות הנצרות כדת הממלכה. ירושלים הפכה למוקד של התעניינות עולמית. העיר מלאה מנזרים וכנסיות, ועולי רגל ונזירים מרחבי העולם הנוצרי במזרח ובמערב פקדו את העיר והיקנו לה אופי קוסמופוליטי.
הספר דן אמנם בשתי תקופות שונות באופיין – תקופת השלטון הרומי הפוליתאיסטי ותקופת השלטון הביזאנטי הנוצרי. אך למרות השינוי המהפכני לא השתנו קווי אופייה הכלליים של העיר. השפה היוונית נותרה השפה השלטת והתרבות הנוצרית שימרה לא במעט את המורשת ההלניסטית.
פרקי הספר דנים בהיסטוריה הפוליטית של ירושלים, בתולדות היהודים בה, בהשתקפותה בספרות היהודית, בצמיחתה של הכנסייה הנוצרית, בטופוגרפיה ובארכיאולוגיה של העיר, במכלול כנסיית הקבר, במימצא האפיגראפי והנומיסמטי, ביצירה הספרותית וההגותית, באוכלוסיית העיר, בעולי הרגל הנוצרים ובתיאוריה של ירושלים באמנות הנוצרית.
בכירי החוקרים מן האוניברסיטאות בארץ העלו בספר תרומה חשובה לחשיפת המקורות והמימצאים שנתגלו עד כה ולהצגת הישגיו המעודכנים של המחקר על תקופה מרתקת זו בתולדות ירושלים.
אל הספר