|
|
עמוד:2
אם כן , חנה ארנדט תופסת לה מקום מרכזי גם בדיון הציבורי וגם בדיון האקדמי בישראל . קרוב לוודאי כי תופעה זו , שיש כאמור לברך עליה , רק תלך ותתעצם בעתיד הקרוב . יש אפוא מקום לשוב ולעסוק בתרומתה של ארנדט ליכולתנו להבין את עצמנו , את ישראל , את הציונות ואת מקומם של כל אלה בעולם המודרני . יש גם מקום לברר אם היה צדק בביקורת שהוטחה בה או שמא צודקים אלה הרואים בביקורת הזאת סימן של קוצר דעת , של חולשה מוסרית , אולי אפילו של מסע מאורגן של הכפשה . לתרומתה של ארנדט לשיח היהודי ציוני שני היבטים עיקריים : את האחד אפשר לכנות 'ההיבט הםובסטנטיבי . ' הכוונה לדברים שאמרה וכתבה ארנדט על הציונות , על האנטישמיות , על מדינת ישראל ועל מנהיגיה , על משפט אייכמן ועל המסקנות הפילוסופיות , המשפטיות והפוליטיות שגזרה ממנו ; והאחר הוא ההיבט ה'םמלי' נאמר . הכוונה לדרך שאינטלקטואלים בני זמננו , ישראלים ושאינם ישראלים , משתמשים בכתביה של ארנדט בתור הזדמנות לשוב ולעסוק - בדרך כלל עיסוק ביקורתי מאוד - בישראל , בציונות , במה שבחוגים מסוימים מכנים ה'שיח' הישראלי . כיום , שלושים שנים אחרי הסתלקותה , ניתן להתבונן בה ולנסות להעריך הערכה מפוכחת ככל האפשר את תרומתה ההגותית הכללית , את דבריה על משפט אייכמן , על הבנאליות של הרע , על ישראל ועל הציונות . כיום , לא רק מתוך ריחוק של זמן אלא גם מתוך פרספקטיבה של מפעלה ההגותי השלם ושל משמעותו הסמלית , אפשר להציע סיכום ביניים על חנה ארנדט . חנה ארנדט היתה אישה מרתקת , אפילו כובשת ולעתים נוגעת ללב , אבל אף שכתביה מעניינים מאוד מבחינות רבות , דומה שה'רייטינג' הגבוה שהיא זוכה לו מוגזם במידה רבה . היא היתה - ועודנה - דמות שנויה במחלוקת , ובצד ההערכה הרבה שזכתה לה , הערצה לפרקים , רבים גם מתחו ביקורת על דבריה - הן אלה שבכתב והן אלה שבעל פה - בעניינים יהודיים או בנוגע למדינת ישראל . בסופו של דבר , כמדומה , יש מידה של צדק בביקורת . בתור משקיפה על זמנה ופרשנית של התרבות ושל ההיסטוריה הפוליטית של המאה ה 20 טעתה לעתים קרובות מאוד . למען האמת , היא גם לא הותירה אחריה יצירה פילוסופית רבת ערך . בעצם לא מבקריה בלבד אומרים זאת אלא גם חסידיה , למצער אלה מהם ששמרו על מידה של התבוננות ביקורתית בה ובכתביה . לעתים קרובות הם מצביעים על סתירות , על קשיים , על מונחים שההד הרטורי אשר הם מחוללים עשיר מן הערך התאורטי שיש בהם . אחד האמצעים החביבים על הכותבים עליה הוא הניסיון לפרש את כתביה פירוש מופלג ואפילו מנוגד לכתוב . ארנדט הניחה כביכול את היסודות , ועתה תיעשה מלאכתה על ידי אחרים ; היא מראה את הכיוון , ואידך זיל גמור . לחנה ארנדט היה כל הנדרש להיות הוגה חשובה באמת - השכלה , אינטליגנציה , חריפות , רהיטות , ארוס . 4 כותרת המשנה של הפרק החמישי בספרד , של שיילה בנחביב על ארנדט , שהוא אחד הספרים האינטליגנטיים יותר שנכתבו עליה , היא : / With Arendt , Contra Arendt' ראו : Seyla Benhabib , The Reluctant ModernismofHannah Arendt , Thousand Oaks , CA 1996 גם מאמריהם של יצחק לאור ושל עדי אופיר בכרך המאמרים הנזכר לעיל מבקשים לפרש את כתביה פירוש מופלג ואפילו מנוגד לכתוב .
|
|