|
|
עמוד:57
ותשלומי הסעד אינם מספיקים להן לקיום . כך הן מוצאות עצמן במתפרות , שם איש אינו מדווח על הכנסתן . יש גם נשים המגיעות למתפרות כדי להשלים דמי פנסיה עלובים . חלק ניכר מעובדות המתפרות אינן מופיעות ברישומים של משרד הפנים האמריקאי . מדובר בנשים שנכנסו לארצות הברית באופן בלתי חוקי , ואין להן מסמכי הגירה רשמיים כלשהם . נשים אלה חשופות לניצול יותר מכל השאר , שכן הן אינן יכולות לפנות למקום עבודה רגיל , בו יידרשו להציג תעודות . מעסיקים המבקשים למנוע מעובדותיהן התאגדות ומאבק על הטבת תנאים , משתמשים לעתים קרובות באיום של גירוש מן הארץ . דוגמא לכך יכול לשמש המקרה של קבוצת נשים מרובע קווינס בניו יורק : במשך שבועות עבדו הנשים משבע בבוקר ועד אחת עשרה בלילה , תוך הבטחה שיקבלו 5 ו דולאר ליום . כאשר קיבלו את ההמחאות של בעל המתפרה , התברר כי אין להן כיסוי בבנק . הנשים פנו לאיגוד פועלות ההלבשה , אולם כשניסה האיגוד לפעול למענן אמר המעסיק כי הוא מוכן לשלם לנשים רק אם תראנה לו את ה"גרין קארד , " הכרטיס הירוק המאפשר לתושבי חוץ לעבוד בארצות הברית . האיום השיג את מטרתו : הנשים נסוגו בהן ונותרו ללא כל תשלום עבור עבודתן . כדי לקבל עבודה במתפרות אין צורך בנסיון או בידע מקצועי כלשהו . הפוסעת לאורך רחוב 149 בדלום רובע ברונקס שבניו יורק נתקלת , בזה אחר זה , בשלטים המודיעים , בספרדית , כי " מחפשים תופרות . " שלטים רבים מוסיפים כי "התשלום טוב . " מתפרת "דאמאק" היא דוגמא אחת מני רבות . מועסקות בה שלוש עשרה נשים פורטוריקאיות , הרכונות שעות ארוכות מעל מכונות תפירה בתדר שתאורתו לקוייה והחסר כל אמצעי כיבוי . המתפרה ממוקמת בקומה השלישית של מבנה ישן , שריצפותיו ומדרגותיו עשויים עץ , והוא פגיע ביותר לשריפה . ואין זה מצב יוצא דופן . לואיס ברתולד , פעיל באיגוד פועלות ההלבשה באיזור דרום ברונקס , אומר כי "באחד הבניינים ברחוב 161 נרשמו 40 חריגות מתקנות התברואה והבטיחות . בבניין פועלות ארבע
|
|