|
|
עמוד:9
מבוא ב 1 במאי 1956 בא הרמטכ"ל משה דיין לקיבוץ נחל עוז , על גבול רצועת עזה , כדי להספיד את רועי רוטנברג , חבר הקיבוץ שנרצח יממה קודם לכן בידי תושבי רצועת עזה , שחטפו אותו משטח ישראל . ב"נאום נחל עוז" אמר דיין כי גורלם של רועי רוטנברג ושל חבריו , ואולי גם גורל מדינת ישראל הצעירה , הוא להילחם שוב ושוב על קיומם . זמן קצר אחר כך פרצה מלחמת סיני , ואחריה באו מלחמות נוספות . מאז הקמתה זכתה מדינת ישראל אך לתקופות רגיעה קצרות ברצף מתמשך של מלחמות . הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן הוציאו מדינות אלה ממעגל האיבה , אך לא החלישו את העוינות בין ישראל לבין רוב שכנותיה . בהדרגה גבר והלך הטרור נגד מדינה ישראל . מצבה המיוחד של מדינה ישראל מחייב אותה לשכלל באופן מתמיד את כלי הלחימה שלה , ובהם גם הדיפלומטיה הציבורית , ולהתאימם לשינויים בסביבה . ההסברה או הדיפלומטיה הציבורית ליוותה את עם ישראל ואת התנועה הציונית מראשיתו של המאבק להקמת בית יהודי לעם ישראל . מלכתחילה היה ברור כי לא יהיה די במאבק מדיני וכי העם היהודי והיישוב בארץ ייאלצו להילחם למען עצמאותם . הדיפלומטיה הציבורית הישראלית צמחה לצד המערכת המדינית והצבאית והיתה לזרוע שלישית חיונית . בעולם כולו מתנהלים כיום עשרות עימותים אלימים בעצימות נמוכה . את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום , דור התנחלות אנו , ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית . אל נירתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת ח" מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו . אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו . זו גזירת דורנו . זו ברירת חיינו - להיות נכונים וחמושים , חזקים ונוקשים , או כי תישמט החרב מאגרופנו וייכרתו חיינו . משה ד"ן , הספד לרוע רוטנברג 1 . 5 . 56 ,
|
|