|
|
עמוד:4
הגישה שאנו דנים בה בשם "פערים . " מושג זה שגור כיום , כידוע , בפי כל מי שדן בבעייה העדתית . בעלי גישה זו מודדים "פערים" בין בני שתי העדות בתחומים שונים - הישגים חינוכיים , רמת הכנסה , ייצוג פוליטי וכיו"ב ( בר יוםף ופדן , ; 1964 ליםק ; 1969 , קלינוב מלול . ( 1969 / מושג "הפערים" משקף את האמונה שתהליך ה"מודרניזאציה" סופו להביא לדימיון ולשיוויון מלא בין שתי העדות . הוא מאפשר לעקוב אחר התהליך שלב שלב ושנה שנה . אך הוא משמש לא רק למדידת שיעורי ה"מודרניזאציה" - הוא מאפשר לבעלי גישה זו הן להסביר את גילויי אי שביעות הרצון והמחאה מצד מזרחים " ) הפערים עדיין גדולים ( " והן למתוח ביקורת על מאמציה הבלתי מספיקים של הממשלה ל"צימצום הפערים . " בעלי גישה זו מכירים בעובדה שייתכן כי תהליך ה"מודרניזאציה" לא יוכתר בהצלחה מלאה , כלומר - ייתכן שעלולים להישאר כיסים שבהם תתמםד , לדוגמא , " תרבות עוני . " אולם באופן כללי מניחים הם כי המאמץ יצליח . רוב הסוציולוגים המשתייכים לגישה זו מודעים לכך שהתהליך יהיה מלווה בתיסכול ובמחאה . אולם הדיעה היא , שהואיל והן האשכנזים והן המזרחים מכירים בצורך בשילוב ובאינטגראציה מלאים , לא תתבטא המחאה לעולם בהטלת ספק בהנחות היסוד של "החברה הישראלית" או בקריאת תגר על המיבנה הבסיסי של היחסים בין שתי הקבוצות ( ליסק , ; 1969 בר יוסף . ( 1974 , אשר לעדתיות - אנשי גישת ה"קליטה באמצעות מודרניזאציה" רואים בה מורשת תרבותית היסטורית , צורה קדם מודרנית של ביטוי קולקטיבי . ההנחה היא , שככל שנחשפת העדתיות למודרניות , כן היא נחלשת ומתכלה . לפיכך אין הם רואים את הבעייה בארץ כבעייה של הבדלים עדתיים , אלא כבעייה של שינוי חברתי ( בךדוד , ; 1952 כץ וזלוצ ' ובר , . ( 1958 נותר רק לציין כי בעלי גישה זו רואים את העדתיות כמאפיין של המזרחים - הם ה"עדות , " בעוד האשכנזים נתפסים כאנשים מודרניים במיבנה חברתי מודרני - הם מגלמים ומייצגים את ה '' חברה . " " פלוראליזם" במהלך שנות הששים התגבשה בקרב קבוצת סוציולוגים אמריקאיים גישה המותחת ביקורת על הניתוח הפונקציונאליסטי של חברות בנות זמננו , בעיקר בהקשר של יחסים בין עדות ובין גזעים . עיקר ביקורתם מופנה כלפי ההנחה ש"החברה" מאופיינת בהכרח על ידי מידה גבוהה של הסכמה ותיאום פנימיים . הם טוענים כי בימינו קיימות רק חברות מועטות ביותר ההולמות הגדרה זו . רוב החברות בנות זמננו מאופיינות , לטענתם , על ידי כך שהן מהוות מזיגה של שתי קבוצות עדתיות או גזעיות או יותר משתיים ( מכאן השם "פלוראליזם ( " שכל אחת מהן שומרת על מידה של ייחוד תרבותי ומיבני ( סמית , ; 1960 ואן דן ברג , ; 1965 קופר וסמית , ; 1969 ואן דן ברג , . ( 1970 בארץ פורסמו בשנים האחרונות עבודות מספר ברוח הגישה הזאת על ידי סמוחה 1973 ) ו ; 1978 ממוחה ופרס , . ( 1974
|
|