|
|
עמוד:10
המאה השניה שלאחר מכן מסמלת את ירירת העיר . לאחר שירושלים נהרסה על ידי מעטים עיסא , אחד מיורשי -צלאח אד-דין , 1219-ב נותרה העיר ללא חומות עד למאה . 16-ה 1244-ב היא ניזוקה קשות על ידי הפולשים הח י אךזמים ומרבית אוכלוסיתה נרצחה או נמלטה על נפשה . כאשר תיאר הרמב"ן את ירושלים ב , 1268 ~ הוא כותב : " ומה אגיד לכס בענין ולארץ , כי רבה העזובה וגדול השממון .. . וכל המקודש מחברו - חרב יותר מחברו ... ירושלים יותר חרבה מהכל " ... הרמב"ן העריך את מספר תושבי העיר 3 . 000-ב נפש , מהם 10 $ נוצרים ויתרם מוסלמים , היהודים נטשו את העיר עם התקפת החי אךזמים . הרמב"ן חידש את הקהילה היהודית בירושלים שגדלה 600-ב השנים הבאות , עד שהפכה לקהילה הגדולה ביותר בירושלים , האוכלוסיה המוסלמית גדלה במידה ניכרת בתקופה הממלוכית . ( 1517-1250 ) תשומת לב מיוחדת הוקדשה ע"י השליטים להקמת מרכזי לימוד מוסלמים , אכסניות לשרות עולי הרגל ושווקים גדולים , בהם התנהל מסחר בקנה מידה נרחב . מכל מקום , המגיפות שפגעו בעיר כמעט מדי שנה בשנה , לא חדלו גם עתה , הם הפחיתו את מספר תושביה על אף הזרם הבלתי פוסק של מהגרים שהתיישבו בה . במהלך המאה , 19-ה עם גבור מעורבות המעצמות בירושלים . גדלה אוכלוסיתה במידה ניכרת , הן במספרה והן ברב גווניותה . חלוקת העיר לארבעה רבעים - מוסלמי , ארמני , נוצרי ויהודי , שהתגבשה בתקופה הממלוכית , הפכה לגורם רב משמעות בחיי העיר , כל עדה מיקדה ברובע שלה את מוסדותיה התרבותיים , הדתיים והחברתיים , המוסלמים שוב , היו מעטים בהשוואה לערות האחרות . נושא * המים בהר הבית בצילום משנות העשרים .
|
|