|
|
עמוד:9
מרי בליאן אינה מנהלת דיאלוג עם מסורת ציורי הקיר המהפכניים בעולם , או אלה של ציירי ליון . כארמנית החיה בירושלים , היא עובדת במסגרת מורשתה עתיקת היומין . הציור מציג פנורמה קוסמית ואידילית , שאינה מתייחסת למציאות העירונית התוססת סביבה - כציורי קיר 'עירוניים' אחרים . ים ויבשה מאוחדים בקו אלכסוני מתנועע , המתמשך לאורך היצירה כולה , כאשר זו בנויה בין שני דימויים ממוסגרים ותוחמים של עץ תמר ועץ ברוש , מלווים בעצי לימון ורימון , בפרחים ובצמחים אחרים . אלה מאוכלסים כאיילים רועים באחו ובציפורים מקננות בצמרות העצים . זוג טווסים פרושי מניפה מוצבים בתחתית התמונה , בעוד שמניפתו של טווס שלישי מהווה את מוקד היצירה . בים דגים מעופפים , ליד דימויי שתי אניות עתיקות יומין . בעוד שגזעו של עץ התמר מתנשא באלכסון מהיבשה וצמרתו מתפרשת על פני הים , צלליתו הארוכה של הברוש , המתעקלת על רקע הים , ממוסגרת למעשה בצבעו הכחול . לדימויי הברוש והתמר מסורת ארוכה בנושאם משמעות סמלית של נצח וחיים . הם מוצגים פעמים רבות כדימוי מרכזי באמנות הקבורה של הנצרות הקדומה , ובפסיפסי קיר של כנסיות נוצריות קדומות ברומא , ברוונה ועוד . בימי הביניים המאוחרים יותר , במאה ה 2 ו , מופיעים דימויי העצים בפסיפסים בכנסיות ובארמונות הממלכה הנורמנית בפלרמו ומונראלה , בכנסיית סאן מרקו בוונציה ועוד , ובהמשך גם בציור האסלאמי . במסורות אומנותיות אלה משמשים דימויי עצים המתוארים ללא תנועה , כרכיב איקוני , מכתיב , המהווה ומסמל נוף מורכב . מרי בליאן בחדר עבודתה
|
|