|
|
עמוד:10
העליה לרגל ומשמעותה העליה לרגל מילאה תפקיד חשוב במסורת הנוצרית , בעיקר בימה"ב . מטרת עולי הרגל היתה לבקר באותם המקומות המקודשים שמילאו תפקיד בחייו של ישו והשליחים או קברי אישים אחרים שנתקדשו במסורת . מגמות העליה לרגל לא תמיד היו דחיות צרופות ולוו לכך יצר הרפתקנות ושאיפה "לראות עולם . " כך ג'והן מנדויל , שביקר בארץ 322-ב ו , מעיר על עצמו כי יצא למסעו כדי "לראות את העולם" וכן לעבור חוויות חדשות ומרתקות . ברם , מטרת מרבית הצליינים היתה לראות את המקומות או קברי הקדושים , וכדי להשיג מחילה על עוונותיהם , להרפא ממת ויהם או להודות על שזכו להרפא ממחלתם . בהגיע עולי הרגל למקומות הקדושים הם נהגו לגעת באתרים ולנשקם . (*) כן נהגו להביע את הזדהותם עם המקומות בהם התרחשו האירועים ע"י ששחזרום : אנו שומעים על עולי רגל שאכלו במקומות בהם ישו אכל , שתו מים בבאר יעקב , מילאו את כד המים בכפר כנה וטבלו במקום הטבילה בירדן . בעזרת מעשים אלו קיוו עולי הרגל לזכות בברכה שהועטרה על המקומות הקדושים . יש ואף נהגו לשחזר אירועים שהתרחשו לישו , כגון תהלוכות שנערכו במאה 4-ה בעקבות ה"שבוע המקודש . " רבים מעולי הרגל הביאו מנחות למקומות הקדושים , או השתמשו בכלים שהיו באתרים השונים כדי להמחיש את האירוע . עולי הרגל דאגו ליטול עימם מזכרות מהמקומות הקדושים שהזכירו להם את חווית הביקור וההזדהות עם המקום . הם נחשבו בד"כ כבעלי תכונות על טבעיות , כגון בעלי יכולת רפוי . כך הנוסע מפלקנטיה מספר על כח הריפוי האצור ב"טללי החרמון . " ענפי עצים מסוימים הגדלים במקומות קדושים , וכן בגדים מסוימים "נתברכו" בכח ריפוי יוצא דופן , שערכו עומד ביחס ישר ל"מקום הקרוש" ממנו הוא נלקח . נוהג אחר שהיה מקובל על עולי הרגל כדי להביע את רחשי ליבם וקרבתם למקום היה ע"י "מדירתו" בעזרת סרט באורך האתר הקדוש ( כפי שנעשה הדבר בקבר רחל . ( לאמצעי זה היה היתרון שלא גרם נזק לאתר הקדוש כפי שקרה לעתים קרובות , בעת שעולי הרגל "שברו ממנו חתיכות" למזכרת . ירושלים היתה המקום המפורסם והנערץ ביותר עלי אדמות , בה בקשו עולי הרגל להתייחד עם * לנשק - פרושו להביע הערצה ואכן ביונית ובלטינית לנשק ולהעריץ הינם הינו הך כשם שבעברית , לנשק פרושו גם "לגעת" ובמושגי עולי הרגל ל"העריץ את המקומות הקדושים " פרושו לגעת בהם ( ולנשקם . (
|
|