|
|
עמוד:יג
בחירת הסגנון אחת הבעיות שנאלצתי להכריע בה היתה , מהו הסגנון העברי שאנקום . טשרניחובסקי בתרגום איליאדה ואודיסיאה , ובעקבותיו שלמה דיקמן בתרגום אינאיס ומטמורפוזות , קבעו מסורת תנ"כית . אמנם , אין לשונם לשון מקראית נקייה ממלים מאוחרות , וגם השימוש ב ' ש ' וב'של' מרובה . אולם כמה וכמה מטבעות לשון קבועות , מלות יחס וחיבור , ו"ו ההיפוך וכיוצא באלה , קובעים את אופיו של סגנון זה . מקראיות הלשון משווה ארכאיות לנאמר . אין ספק שהתאמת לשונם המקראית ליצירות העתיקות היתה מוצלחת . היות ש ' ספר המלכים ' נכתב במאה העשירית , נתעוררו השאלות : ( א ) איר למסור בלשון התנ"ך רעיונות שאחיזתם בפילוסופיה המוסלמית המאוחרת ; ( ב ) איך להתגבר על ו " ו ההיפוך , אשר ככל שאנו מתרחקים מספרות ההשכלה , נעשית זרה בלשון בשביל הקורא המודרני . את הפתרון מצאתי במגילת אסתר . מגילה זו כתובה בלשון מקראית , אך בלא ו"ו ההיפוך . דאגתי שהמילון יהיה ככל האפשר על טוהרת המקרא . נהגתי בדרכי הקישור התנ"כיים בקפדנות גדולה יותר משל טשרניחובסקי . לא הרשיתי לעצמי את מותרות ה'ש' וה ' של , ' ועיצבתי לשון שיהיה בה מריח הישן , ויחד עם זאת לא תכביד על הקורא העברי , שלא תשמש חלילה חיץ בינו לבין המסופר . על מידת ההישג ישפוט כמובן הקורא . המשקל והחרוז נוסף על הדת , הכתב והכתיב , קיבלו הפרסים לאחר הכיבוש 651 ) לספירה ) מהערכים הכובשים גם את יסודות הפרוםודיה הערבית . המשקל הערבי הפרסי הוא משקל כמותי . מבחינים בו בין הברות ארוכות וקצרות , כדרכם של היוונים והרומאים בזמנם , ולא בין הברות מוטעמות ורפות , כמקובל בשירת רוב עמי אירופה בזמן החדש . הברה קצרה בשירת ערב ופרס היא הברה פתוחה של עיצור מנוקד בתנועה קצרה , היינו ; בפתח , בקובוץ או בחיריק חסר ; ואילו הברה ארוכה היא ( א ) הברה פתוחה , של עיצור בתוספת תנועה ארוכה ( אחת מאימות הקריאה אל"ף , ו"ו , יו"ד , ( או ( ב ) הברה סגורה , היינו : הברה של עיצור בתנועה קצרה בתוספת עיצור נח . קיימות כמו כן הברות ארוכות כפליים : ( א ) כשהכרה פתוחה ארוכה נסגרת כעיצור ( עיצור + אם קריאה + עיצור , ( או ( ב ) הברה קצרה נסגרת בשני עיצורים , כבמלה כרד , הברה כזאת עשויה במשקל להתחלק לשתי הברות - ארוכה וקצרה - כר ך , אך לא כן בסוף הדלת או הסוגר . ההברות הארוכות כפליים נותנות למשורר אפשרויות נוספות להקל על השקילה . פירדוסי אף הרחיב את האפשרויות המקובלות המנויות לעיל , מה ששחרר את לשונו מאילוצים טכניים . מקובל שהזמן הדרוש להגיית הברה קצרה הוא כמחצית הזמן להגיית הברה ארוכה . בטור השקול מתקיים הארגון הבא של ההברות : היחידות המטריות הן יתדות וחבלים . ( o _ " . J 3 ) חבל הוא הברה ארוכה , ויתד היא הברה קצרה + הברה ארוכה אחריה . להברה הקצרה אין קיום בפני עצמה . יתד וחבל , או יתד ושני חבלים , יוצרים את העמוד , שהוא היחידה המטרית , החוזרת ובונה את הטור השקול . קיימים עמודים קצרים ועמודים ארוכים . עמוד קצר בנוי מיתר ומחבל ( ) או מחבל ומיתר reifiP (? עמוד ארוך בנוי מיתר ומשני חבלים , ( ) משני חבלים ומיתד , ( - - - - ) או מחבל מיתר ומחבל . ( ---- ) העמודים ( לא פחות משניים ולא יותר מארבעה ) מצטרפים לצלע , ושתי צלעות מצטרפות לבית . לא אפרט את כל האפשרויות , כי הן מרובות . אבל אתעכב על הבית של השאה נאמה .
|
|