|
|
עמוד:11
שלושת החזיונות הראשונים מוקדשים' כאמור' לבירורן של השאלות העקרוניות . והבירור הוא דו שיח : עזרא שואל והמלאך משיב ; עזרא מבקש הבהרתו של איזה פרט והמלאך מסבירו לו באריכות ; עזרא מקבל בהכנעה את הסבריו של המלאך וחוזר ומקשה את קושיותיו העיקריות . לפעמים נותן עזרא למלאך להתחמק , להחליף את הנושא' עד שהדיון מגיע למקום שממנו אפשר להקשות שוב . וכך מתברר בהדרגה ' כי שאלותיו של עזרא נוקבות מאוד , ואילו תשובותיו של המלאך אינן מסלקות את כל הקשיים' ולעתים קרובות אף אינן לעניין . זו קושייתו הגדולה של עזרא' כפי שהיא מתחוורת במשך ויכוחו עם המלאך : הציפייה לאחרית הימים וליום הדין אינה מבטלת את אסונה של ציון' שכבר אירע' וכל שכן שאין היא מסלקת את סבל האנושות . אדרבה' שכרם המפואר של הצדיקים לעתיד לבוא לא יועיל כלום לכלל האנושות' שהרי רוב בני האדם חטאו . לנו' לבני האדם דרך כלל' מזומן גם הסבל של העולם הזה וגם העובש בעולם הבא . מה אפוא טעם חייבו ? אמבם אנו נענשים על חטאינו' אבל את היכולת לחטוא נתן לנו האל ; האל הוא הגורם לכך שרוב האנושות תאבד ביום הדין . על כך עונה המלאך' שהאל עתיד לשמוח במעטים אשר יינצלו בזכות צדקתם' ולא איכפת לו שיאבדו רבים . אך עזרא שואל : מדוע אם כן נקרא האל רחום ? הוא פורץ בתפילה נרגשת ומבקש רחמים על בני האדם החוטאים ; ואינו מקבל כתשובה אלא הודעה' ששכרו שלו' האישי , מובטח לו ; והכרזה על צדקת האל ואהבתו לבריותיו . במחאתו של עזרא רב הכאב הכן' רבה הקדרות' אך המחבר הצליח למנוע את תחושת היאוש המוחלט . הוא נותן למלאך לומר את הדיבור האחרון' לתאר את טוב אחרית הימים השמור לצדיקים' או לתאר בהרחבה את אותות אחרית הימים . אין המחבר טוען במפורש שכל אלה אינם משנים כלום לגבי הקושיה העקרונית ; אדרבה' לאחר שזכה עזרא לראות את כל החזיונות הוא משבח ( בחתימתו של החיזיון השישי ) את אלוהים על הנהגתו את ההיסטוריה ; נמצא' תורת הניחומים המסורתית שבפי המלאך נעשית מעטה יעיל לאמת המרה שבקושיותיו של עזרא . לפי עניות דעתי לא נהג המחבר כך מתוך עורמה כי אם
|
|