|
|
עמוד:3
בחלק מהוצאות ההפקה ואזרחים עשירים , שתפקיד זה הוטל עליהם , מימנו את השאר . ההצגות נערכו בתיאטרון דיוניסוס , הנמצא במדרון הדרומי מזרחי של האקרופוליס שבאתונה . גם היום אפשר עדיין לראות רבים משרידיו , אך מה שרואים היום אינו התיאטרון שהציגו בו את מחזותיהם במאה החמישית לפנה"ס סופוקלס או אריסטופנס . כבר במאה הרביעית נעשו במקום עבודות שיפוץ ובנייה ביוזמתו של ליקוךגוס ( בשנים 326-336 לפנה"ס , ( נבנו מושבי אבן לצופים ומבנה במה מאבן ( ובו , ככל הנראה , שלושה פתחים . ( בתקופה הרומית הותאם המקום למופעים שהיו חביבים על הקהל באותם הימים , כמו משחקי לודרים או משחקי ציד , שהצריכו הפרדה ממשית יותר בין שטחי המופעים למושבי הצופים . עם זאת , הטופוגרפיה של המקום לא השתנתה , וגם היום ניתן לראות את מורד ההר שבו ישבו הצופים ולהיווכח כי היה זה תיאטרון גדול , שיכול היה להכיל קהל צופים גדול מאוד . ההצגות הוצגו על שני משטחי משחק : הבמה והאורקסטרה . על הבמה הופיעו השחקנים , באורקסטרה שרה ורקדה המקהלה . בראשית ימיו של התיאטרון היה למקהלה ולשירתה תפקיד מרכזי ואילו לשחקנים ולחלק הדיבורי היה מקום משני , אולם בהדרגה הלך והצטמצם תפקידה של המקהלה והלכו ורבו מעמדי הדו שיח של השחקנים . איסכילוס הוסיף שחקן שני לשחקן האחד של תספיס , וסופוקלס שחקן שלישי ( אריסטו , פואטיקה , פרק ד . ( כך לא רק הלכו והתרחבו החלקים הדיבוריים של הדרמה , אלא גם רבו והתגוונו מאוד אפשרויות המשחק והמחזאים החלו לחבר , נוסף למונולוגים ודיאלוגים , גם טרילוגים , היינו מעמדים שבהם לוקחים חלק בשיחה שלושה שחקנים . המבנה שמאחורי הבמה , שבו החליפו השחקנים את בגדיהם ומסכותיהם , שימש רקע להצגה וייצג , לפי צורכי העלילה , ארמון , אוהל או מקדש . תחילה היה זה , ככל הנראה , מבנה ארעי מעץ , ועם הזמן נבנה כאמור מבנה קבוע מאבן . מפתחיו יצאו השחקנים אל הבמה ועזבוה בסיום תפקידם . פתחים אלה ייצגו , לפי הצורך , בתים של הנפשות הפועלות או מבנים אחרים כנדרש . על גגו השטוח של המבנה הופיעו 'האלים . ' השחקנים , על פי רוב , לא ירדו אל משטח האורקסטרה , הגם שהובילו אליה מן הבמה מדרגות אחדות בלבד . עם זאת היה להם קשר בלתי אמצעי עם חברי המקהלה , שעמם ניהלו במשך ההצגה דו שיח בדיבור וגס בשירה . המקהלה שרה ורקדה באורקסטרה ולא עלתה אל הבמה . בימיו של איסכילוס מנתה המקהלה בטרגדיות שנים עשר איש , סופוקלס העלה את מספרם לחמישה עשר . מקהלת קומדיה היתה גדולה יותר ; מספר חבריה היה עשרים וארבעה . לא ידוע מה היה גודלה של המקהלה במחזות סאטירים . חליל ליווה בנגינתו את דבריהם ושירתם של השחקנים ושל חברי המקהלה . גם השחקנים וגם חברי המקהלה — גברים כולם — זכו אוריפידס , במחזהו 'הלנה , ' שובר את המוסכמה הזאת ומעלה את המקהלה אל הבמה , אך האפקטיביות של תחבולה כזאת תלויה בנדירותה והיא נשענת על שבירת הציפייה של הקהל , האמון על חלוקה ' גאוגרפית' של שטחי התיאטרון בין השחקנים למקהלה .
|
|