|
|
עמוד:12
ב . על הוויית הנפש ב ( 4 ) מאמר זה , הרביעי לפי הסדר הכרונולוגי , הוא יסוד חשוב בתורתו של פלוטינוס על אי התחלקותה של הנפש , תורה שאותה פיתח המחבר ב IV 39 ( מאמר העשרים ושבעה לפי הסדר הכרונולוגי . ( כפי שהוכיח הנרי , ( Etats , 16 ) שגה פורפיריוס בהכניסו חיבור וה במקום הראשון ( במקום השני ) של האנאדה הרביעית . הוא סודר כאן , בעקבות הנרי , אחרי א . ( 21 ) הנפש כעצם שכלי אינה בת חלוקה . אך הגופים אינם מסוגלים לקלוט אותה ללא חלוקה , בגלל סגולת ההתחלקות שלהם ( פרק . ( 1 הנפש היא אפוא בלתי מתחלקת בתוך עצמה , אבל מתחלקת ( ועם זה בלתי מתחלקת ) בגופים , והיא בגדר אחד וריבוי גם יחד ( פרק . ( 2 ההוויה האמיתית , בעולם השכלי מקומה ; המעולה שבו הוא השכל , וגם הנפשות שם , שכן משם הן באות לכאן . והעולם ההוא צורר את הנפשות בלא גופים . אבל בעולם הזה הן צרורות בגופים , ועל ידי הגופים הן נעשות חלוקות . שם יחד כל השכל ללא פילוג וללא חלוקה , גם כל הנפשות שרויות יחדיו בעולם אחד זה ואין המקום מפריד ביניהן . הווה אומר : השכל הוא תמיד בלתי מפולג ולא מחולק ; והנפש אפילו היא שם בלתי מפולגת ולא מחולקת , מטבעה היא סובלת חילוק . וזו דרך חילוקה שהיא נבדלת ונכנסת בגופים . ובדין אמרו , שהיא נחלקת לגופים , Cf . Plat . Tim . 35 a 1-4 . 15 Cf . Plat . 77 m . 34 c sq . . 1 וכך מצינו שהנפש צריכה להיות גם אחד שהוא ריבוי וגם נחלק שהוא לא נחלק ו ואין להטיל ספק בכך בגלל זה , שדבר אחד הוא עצמו אינו יכול להיות בבת אחת במקומות הרבה . שהרי אם לא נקבל דעה זו , לא הנחת מקום לטבע , המחזיק ושולט בכל הדברים , הכולל הכול ומנהיגו בתבונה , שריבוי הוא , שכן רבים הדברים הקיימים , ואחד הוא כדי להיות חיבור אחד , שבריבויו האחד הוא מחייה את כל החלקים , ובאחד שאינו נחלק ינהיג בתבונה . ולפיכך אף הדברים שאין בהם תבונה יחקו את האחד , את זה המנהיג . וזה פשר החידה הקדושה ... 'משתיהן , מן הוויה שאינה נחלקת , שדרכיה שו 1 ת תמיד , ומזו הנחלקת השרויה בגופים — מזג את המין השלישי שלה' . וכך היא הנפש אחד שהוא ריבוי , האידיאות שבגופים ריבוי שהוא אחד , הגופים ריבוי בלבד והעליון אחד בלבד .
|
|