|
|
עמוד:227
דתניא : רבי שמעון בן יוחי אומר : קבריהן של נכרים אין מטמאין שנאמר : " ואתן צאני צאן מרעיתי אדם" ( יחזקאל לד , לא ) — אתם אתם קרויין אדם ואין נכרים קרויין אדם ( בבא מציעא קיד ע"ב . ( מאמרו של רבי שמעון בר יוחאי אינו מפקיע את התואר אדם מן הגויים באופן כללי , ויש לפרשו בהקשרו כמקור לכך שהם אינם מטמאים בטומאות מסוימות . מושגי הטומאה והטוהרה הם אחד הענפים המשתרגים מעולם הקדושה , ולכן אין אומות העולם כלולים בהם , לטוב ולמוטב . הדרשה מבוססת על הזיקה בין המילה אדם בפסוק המצוטט מיחזקאל ובין ההגדרה בהלכות טומאת מת : " אדם כי ימות באהל" ( במדבר יט , יד . ( בעלי התוספות הוכיחו את העמדה שדברי רשב"י אינם הכרזה כללית ביחס לגויים , אלא רק התייחסות קונקרטית לנושא הטומאה בכך שליקטו רשימה של פסוקים שבהם ניתן התואר " אדם" או " בני אדם" לגויים . התוספות אף ציטטו מקור הלכתי חשוב הנסמך על מתן התואר " בני אדם" לגויים : " יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לחופר בה בורות שיחין ומערות , מדכתיב : והארץ נתן לבני אדם" ( תוספות לבבא קמא לח ע"א , על פי גיטין מז ע"א . ( בניגוד למגמה המצמצמת של בעלי התוספות ישנו אפיק פרשני רחב הרואה במאמרו של רבי שמעון בר יוחאי מקור להבחנה מהותית בין ישראל לגויים . המלבי"ם מציע לכך הסבר לשוני מתוחכם , בהבחינו בין המשמעות של " אדם" במובן של מין הנבדל מן הבהמה , ובין משמעותו כתכונה של " מי שהוא אדם באמת כפי תנאי האדם שומר התורה ומצות ה "' ( מלבי"ם , פירוש לתורת כהנים , ויקרא פרק א , חלק תורה אור , עמ' ו . ( באופן אחר התמודד עם המאמר הזה בעל הכתב והקבלה : דע , אין כוונת מאמר זה לדעתי להרחיק את האנשים שאינם מעדת ישראל מכלל מין האדם ולכללם במה שתחת מדרגת בני אדם כאשר יחשבו גולמי העם , כי לא יאמרו כדברים האלה כי אם מחסרון דרכי התלמודיים וממניעת הבנת דרכי הלשון , ולמה לא ישימו עין על מאמר רז"ל על פסוק " איש איש כי ידור נדר לה , "' " איש לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל , " הרי שיכללום רז"ל בכלל כת האנשים . אמנם כוונת מאמר בזה פשוט
|
|