|
|
עמוד:73
סיכון עצמו להצלת חברו קדימות האדם להצלת עצמו היא ההלכה לפי שורת הדין . יש אומרים שלפנים משורת הדין רשאי אדם להקדים טובת חברו על פני טובת עצמו . כשהדבר נוגע לסכנת חיים , נחלקו הפוסקים אם רשאי אדם לסכן את חייו כדי להציל את חברו . בשולחן ערוך של רבי שלמה זלמן מלאדי הדבר נאסר : ומכל מקום אם יש סכנה אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חבירו , מאחר שהוא חוץ מן הסכנה ואף שרואה במיתת חבירו . ואע"פ שהוא ספק וחבירו ודאי , מכל מקום הרי נאמר " וחי בהם" ולא שיבא לידי ספק מיתה על ידי שיקיים מה שנאמר " לא תעמוד על דם רעך" ( שולחן ערוך הרב [ מלאדי , [ אורח חיים שכט , ח . ( בשל העיקרון של חייך קודמים אין מחייבים אדם לסכן את חייו כדי להציל את רעהו , אבל לדעת רוב הפוסקים אין מונעים ממנו את הרשות לעשות זאת . זו דוגמה מובהקת להתנגשות ערכים יסודית בין ערך חייו של אדם הנתון בסכנה ובין זכותו של הצופה שלא לסכן את חייו שלו . עמדת ההלכה הרווחת מותירה את הבחירה בידיו של בעל הדבר : אין הוא מחויב להסתכן במעשה ההצלה , אבל הוא רשאי להיענות לצו מצפונו ולקיים את מצוות ההצלה מרצונו שלו . למיטב ידיעתנו פסיקה זו של הראשון לשושלת אדמו"רי חב"ד לא פגמה בנכונות החסידים למסור נפשם להצלת נפשות ולדאוג לצורכיהם החומריים והרוחניים של יהודים במשטרים עוינים ואפלים גם כשהדבר חייב אותם להשליך נפשם מנגד . 68 האדמו"ר הראשון בשושלת חב"ד , רוסיה , המאה השמונה עשרה והתשע עשרה . 69 מי שזה מקצועו , כגון אנשי כוחות הביטחון וההצלה , חייב להסתכן בפעולות ההצלה , שכן זו מהות תפקידו , לכך הוא הוכשר , וכך קיבל עליו עם קבלת התפקיד . לדיון עתיר מקורות בעניין , ראו שו"ת משנה הלכות ( רבי מנשה קליין , אדמו"ר מאונגוואר , ניו יורק וירושלים , המאה העשרים , ( חלק ו , סימן שכד . המחבר דן בשאלה של תרומת כליה ואגב כך סוקר מקורות רבים בספרות הפסיקה והשו"ת בעניין הרשות , החובה או האיסור לסכן את עצמו כדי להציל חברו .
|
|