|
|
עמוד:11
נוסף הוא ריקון הטקסט . השמטת מילים ויצירת פערים תחביריים , אמצעי הדורש מן הקורא להשלים את פערי המובן , שעה שהמבנה הלוגי של המשפט חומק מנחרצות ההיגד . מבחינה מוסיקלית מדגים בכך מלרמה מבנה משוכלל של הולכת קולות , טכניקה שהתפתחה בתקופת הבארוק והגיעה לשיא תפארתה בפוגות של באך . מה שמטריד אינו הקיטוב או הסתירה בין קולות מנוגדים , כי אם העובדה שריבוי הערוצים ממוטט את המדרג הלוגי המסורתי של המשפט , המבחין בין מרכז לשוליים , בין עיקר לטפל . מגוון המובנים , הנימות וההשתמעויות מערערים את שיווי המשקל של הקורא וסוחפים אותו למעין סחרחרת כוריאוגרפית , מאלצים אותו לקחת חלק באקט הפרפורמטיבי של המשפט . הולכת קולות במוסיקה היא ביסודה פעולה סינכרונית , אך האילוץ הכרונולוגי של טקסט מילולי מביא את מלרמה להתנסות גם בהולכת קולות דיאכרונית , שבה נפרשים חלקים שונים של המשפט , כולל מאמרים מוסגרים , ברצף המחייב את הקורא לבלוש קדימה ולאחור לצורך זיהוי "נקודות העוגב" - הזיקות ונקודות הייחוס בין הנושאים , הפעלים , התארים , המושאים ושאר חלקי הדיבר המשובצים במבוכי הטקסט . דוגמה לכך נמצאת במשפט הפתיחה של הרשימה "בלטים : " " לה קורנאלבה מקסימה אותי , הרוקדת כמעורטלת . " דומה שמלרמה יוצר כאן בלבול מכוון בין נושא למושא ( בחלקו הראשון של המשפט מזוהה הדובר במילה "אותי" עם המושא , ואילו בחלקו השני של המשפט הוא מזוהה לכאורה עם הנושא : "לה קורנאלבה , ( " בלבול המותיר אותי תוהה מיהי , 6 ככלות הכל , הרוקדת ; אני ? לה קורנאלבה ? אם נוסיף לכל אלה את החשיבות שמלרמה מייחס למצלול ואת נטייתו . 6 להרחבה ראו : Evelyn Gould , PencilllingandErasing Mallarme ' s . " 5 a / 7 ete" ( Performing Arts Journal , JAN 1993 ) , pp . 97-107
|
|