|
|
עמוד:9
במערכת של מוות , או של תחייה בטרם עת ששוב אינה מותירה שום סיכוי לאירוע המוות עצמו . מעתה מוגן ההיפר ממשי מפני המדומיין ומפני כל הבחנה בין הממשי למדומיין , ואינו מותיר מקום אלא לחזרה המסלולית של דגמים ולהתחוללות סימולטיבית של הבדלים . אי ההוראה האלוהית של m D" 1 D' 3 להסוות פירושו להעמיד פנים שאין לנו מה שיש לנו . לעשות סימולציה פירושו להעמיד פנים שיש לנו מה שאין לנו . הראשון מתייחס לנוכחות , השני להעדר . אבל הדבר מסובך יותר , כיוון שלעשות סימולציה אין פירושו להעמיד פנים : "מי שמעמיד פני חולה יכול פשוט לשכב במיטה ולגרום לכך שיאמינו שהוא חולה . מי שעושה סימולציה של מחלה מייצר בעצמו כמה סימפטומים" ( מילון . ( Littre א 0 כן , העמדת פנים או הסוואה , מותירות את עקרון המציאות בשלמותו : ההבדל תמיד ברור , הוא רק מוסתר . ואילו הסימולציה מערערת על ההבדל בין ה"אמיתי" ל"כוזב , " בין ה"ממשי" ל"מדומיין . " האם המתחזה חולה או לא , שהרי הוא מייצר סימפטומים "אמיתיים ? " אי אפשר לטפל בו מבחינה אובייקטיבית בתור חולה וגם לא בתור לא חולה . הפסיכולוגיה והרפואה נעצרות כאן , נוכח האמת של המחלה שמאותו רגע כבר אינה בנמצא . שכן אם כל סימפטום יכול להיות " מיוצר , " ושוב אינו יכול להיתפס כעובדת טבע , הרי שכל מחלה יכולה להיחשב כמחלה ניתנת לסימולציה וסימולטיבית , והרפואה מאבדת את מובנה , כיוון שהיא יודעת לטפל אך ורק במחלות "אמיתיות" לפי סיבותיהן האובייקטיביות . הפסיכוסומטי מתפתח באופן מפוקפק בגבולות עקרון המחלה . ואילו כשמדובר בפסיכואנליזה , זו מפנה את הסימפטום מהסדר האורגאני לסדר של הלא מודע : זה האחרון שוב אמור להיות "אמיתי , " אמיתי יותר מן הקודם - אבל מדוע תיעצר הסימולציה בשערי הלא מודע ? מדוע לא "תיוצר" "עבודתו" של הלא מודע ככל סימפטום שהוא של הרפואה הקלאסית ? החלומות הם כבר כאלה . כמובן , הרופא המטפל במחלות נפש טוען ש"כל צורה של מחלת נפש מאופיינת על ידי סדר מסוים של רצף סימפטומים שאותו המתחזה . 3 [ בצרפתית המונח - dissimuler להסוות - משמר ויקה לפועל ( ולשם הפעולה ) , simuler שאובדת בתרגום לעברית [ .
|
|