מבוא

עמוד:13

מבוא מאיר חזן ואורי כהן האדם הוא סך כל זיכרונותיו . לא ה ' כאן ועכשו ' בלבד יוצרים את ייחודו אלא קשריו האישיים , המשפחתיים והקהילתיים עם העבר . תלישותו של האדם מעברו מגדירה לא אחת את זמניותו , את חולשותיו ואת פגימותו . חוזה אורטגה אי גאםט הספרדי מיצה זאת בקביעתו הידועה כי 'לאדם אין טבע , יש לו רק היסטוריה . ' ספר זה עוסק בשאלת הקיום של האדם המודרני בזמן ובמרחב , באופני הזיכרון שלו ובמתח ובפולמוםים החריפים המעוררים נרטיבים מגוונים וסותרים לאותו אירוע . הסוגיה הנדונה נעה ונדה בסבך המודרניות , והיא מהותית בימינו לא פחות מאשר בדורות הקודמים . הללו התייחסו בהערכה , בכבוד ובהערצה לעברם , תוך התכתבות בלתי פוסקת עמו . השינויים התכופים והקיצוניים המתרחשים תדיר סביבנו בין דור אחד למשנהו ובמהלך ימיו של הדור הנוכחי לא הקהו במלוא הנימה את הצורך להישען על עברנו . מה , אם כן , נכנס לזיכרון הקולקטיבי ומה נדחק לשוליים או נשכח תחת מעטה של אבק , של שתיקות או של מנעולים ? האם רלוונטי רק העימות היאצילי ' וה ' נשגב , ' שמתחולל במאבק האלמותי בין אדון לעבד ( או בין אדון לאדון נכנע , שאינו פוסק ממאבקו לאדנות מחודשת ?( מכאן קצרה הדרך לתיאור ההיסטוריה כרצף קרבות אינסופי ולשחזור פעולותיהן של אליטות מדיניות , צבאיות וכלכליות העוסקות בהכנעת האחרים , כאשר סיפורי הגבורה והתבוסה מעניקים לדרמה נרטיב כרונולוגי . זאת לצד שימור אובססיבי של זיכרונם החזותי של המנצחים בפירמידות , בארמונות פאר או באולמות שופעי אוספים מתרבויות שנגזלו ומוצגים לראווה במוזאון הבריטי ובמוזאונים אחרים . לא פחות זמינים ונפוצים הם דפוסי שימור הזיכרון המתקבעים דרך קידוש ההיסטוריה שבכתב , בדומה לעשייה הדתית היהודית שעליה הצביע יוסף חיים ירושלמי בספרו 'זכור . ' האם הם גם בעלי עוצמה דומה ? זכירת האירועים וההתנסויות המשותפות מתבצעת כמטרה לעצמה . אין היא עוד פעולה סבילה ואסוציאטיבית של היזכרות , אלא צורך וציווי פנימי . החל מפנתאון או קיר אבנים מקודש ועד איסוף ותליית תמונות של יקירינו על קירות הבית הופכים בדרכים אלה לחלק מהותי של הנוף היומיומי . אנו משקיעים מאמצים ניכרים בהתמודדות עם מנגנוני ההשכחה , ההדחקה וההטמעה של החברה , ומנגד לא אחת מקדמים ומטפחים את אותם מנגנונים עצמם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא