|
|
עמוד:9
השקפה זו על הסוציולוגיה , דהיינו ראייתה ככרוכה באינטרסים ובערכים חברתיים כלליים , הינה עצמה יסוד מוסד של הסוציולוגיה הביקורתית . הסוציולוגיה הממסדית והסוציולוגיה הביקורתית נבדלות זו מזו , אם כן , גם ביחסן אל ה"פנים , " אל הסוציולוגיה עצמה . זו רואה את הסוציולוגיה כמקצוע מדעי "נייטרלי , " שתפקידו לספק הסברים וחיזויים , וזו רואה אותה כפעילות חברתית "מעורבת" או "מחוייבת , " שתכליתה העמקת ההבנה העצמית של החברה . הסוציולוגיה הממסדית היא לפיכך ממסדית במובלע , בעוד הסוציולוגיה הביקורתית היא ביקורתית במופגן . הראשונה נושאת גבוהה את שם המדע האובייקטיבי וחסר הפניות , אך למעשה היא נושאת כליו של סדר חברתי סמכותי ובלתי שוויוני . השנייה , לעומת זאת , מצהירה בגלוי על מחוייבותה לערכים מסויימים : ערכי החירות והשוויון האנושי . ההבדל ביניהן אינו זה שבין מדע לאידיאולוגיה , כפי הסברה הרווחת , ואף לא זה שבין אמפיריה לתיאוריה , כי אם רק זה שבין העדר מודעות עצמית 2 לבין קיומה של מודעות כזו . את ההבדלים בין הגישה הממסדית לבין הגישה הביקורתית תיאר שלמה סבירסקי באופן ציורי תוך איפיון של שתי קבוצות באוכלוסיית סטודנטים ישראלים שראיין כ"מנהלים" וכ"מבקרים , " בהתאם : ה"מבקרים" רואים את החברה הישראלית בת ימינו כמכלול . הדבר מתאפשר להם בהיותם בלתי מרוצים מן הקיים . הם טיפסו אל פיסגת החזון הציוני ומשם הם משקיפים אל המציאות העכשווית . ממרומי הפיסגה הזו הם גם יכולים לצפות אל עבר אופקים חברתיים חדשים . ה"מנהלים" לעומת זאת חסרים נקודת תצפית כזאת : הם מקבלים את הקיים כפי שהוא ואינם חותרים לשינוי ; על כן הם גם לא ניזקקים לפיסגה כלשהי שתאפשר להם לבחון את החברה הקיימת בשלמותה או להשקיף אל עבר אופקים אחרים . המציאות החברתית מצטיירת להם לא כמכלול , לא כתמונת נוף פנורמית , אלא כסידרה של עצמים שבהם הם ניתקלים תוך כדי הליכה במישור חייהם האישיים או פעילותם הציבורית . הם אינם רואים מבנה חברתי כולל אלא מגוון של קבוצות , אירגונים ומוסדות . הם אינם רואים כיוון התפתחות כללי אלא סידרה של בעיות מוגבלות ומתוחמות שיש להתמודד איתן במידה שהן צצות . הם גם רואים את תהליך השינוי החברתי לא כניסיון של קבוצות או תנועות רחבות לשנות את תבנית הנוף החברתי , אלא כתהליך של ''טיפולי' של החברה בבעיות שונות שבהן היא ניתקלת . ( ש . סבירסקי , ( 64 : 1982 בהמשך ניטען כי יש פיסגה גבוהה יותר מפיסגת החזון הציוני שממנה ניתן להשקיף אל המציאות העכשווית . פיסגה זו איננה מקום קבוע אלא נקודת מוצא עקרונית הנזקקת לעיבוד ולעידכון מתמידים . אך תחילה נדון כבסיס המוסדי , ההקשר האידיאולוגי , ההנחות התיאורטיות וגוף הטיעונים של הסוציולוגיה הממסדית בישראל . הסוציולוגיה הממסדית : ממלכתיות ומערכתיות ראשון הסוציולוגים בישראל היה ארתור רופין ( 1876-1943 ) אשר כיהן באוניברסיטה העברית , מייסודה ב , 1925 כפרופסור לסוציולוגיה של היהודים . רופין מוכר יותר כראש המשרד הארץ ישראלי של ההסתדרות הציונית וכמי שתרם תרומה מכרעת לתהליך ההתיישבות הציונית בארץ , ובאופן מיוחד למזיגה שבין התיישבות קומונאלית והון
|
|