|
|
עמוד:8
שעבדו ישראל , הרי גלוי וידוע היה , שלא זה היה הגורם לחורבן בית שני . אם במקרא נביאים זכוהנים הם מנהיגיו הרוחניים של העם , הרי בזמן הזה בטלה הנבואה וניטלה ההנהגה מן הכוהנים . אם הקרבנות הם הדרך לכפר על חטאים , הרי נחרב המקדש ובטלה העבודה . ואף בתחום האמונה הדתית נשתנו פני הדברים : לאור הסבל , הייסורים והרדיפות אי אפשר היה עוד להחזיק באמונה הבאה על ביטויה במקרא , שהצדיק בא על שכר מעשיו הטובים בעולם הזה ! ואכן , לא היססו החכמים לדרוש את הכתובים המדברים בכך כמכוונים לשכר ועונש לעתיד לבוא . 'טרף נתן ליריאיו יזכור לעולם בריתו , ' אמר ר' יהושע בן לוי : טירוף נתן ליריאיו בעולם הזה , אבל לעתיד לבוא — 'יזכור לעולם בריתו . ( ב"ר פ"מ , ב . ( לא בית המקדש וקרבנותיו בלבד מכפרים , אלא 'יש לנו כפרה אחת שהיא כמותו , ואיזו ? זו גמילות חסדים' ( אדר"נ , נ"א , פ"ד . ( קורח וחבריו לא מיחו על זכויות יתר של הכהונה בלבד , אלא ערערו על התורה ומצוותיה י וכל המורד בסמכותם של חכמי התורה , הרי הוא כקורח ועדתו . לא בצייתניותו המוחלטת של אברהם אבינו יש לראות את עיקר משמעותו של סיפור העקידה , אלא במסירות נפשו של יצחק שהיה מוכן להקריב עצמו על קידוש השם — דוגמה לדורות הללו , שרבים וטובים מהם נתבעו לתת את נפשם על התורה ומצוותיה בשעת השמד . על ידי פירושיהם אלד , למקרא ועל ידי נתינת הדברים עניין לנסיבות זמנם הצליחו החכמים בשתי משימותיהם כאחת : לתת תשובות לבעיות הבוערות של התקופה ולהוכיח את נצחיותה של התורה , שטעמה לא פג ושלא הכזיבה אף בעולם שונה ומשונה זה , הרצוף משברים . ברם חז"ל הבינו , שלא די בתשובות עיוניות ובמפלגה בדברים העומדים ברומו של עולם בצורה מופשטת . מן ההכרח לשוות לדברים הללו סגנון וצורה השווים לכל נפש . ואכן הלבישו את רעיונותיהם המפליגים והחדשניים בלבוש סיפורים וביאורים , משלים ומעשיות , והשכילו לפתח בדרשה בציבור , שהיתה מיועדת לשכבות הרחבות ביותר , קשת מגוונת של אמצעים ריטודיים , של המחשה ושל המחזה , כדי למשוך את לב העם ולהחדיר את הגותם לתודעתו . גם אמצעים חיצוניים , כגון שינויי קול ואפילו מעין משחק , כל שכן משחקי מלים , שעשועי לשון
|
|