|
|
עמוד:13
דבר המ ע רכת רומא וירושלים ' בבית ' יול הדין נציגי י 1998 הפלילי אומות , בסופה הבינלאומי העולם של ברומא . ' המאה לערכאה בחסותו העקובה החדשה של מדם האו הזאת בתולדות " ם , שמקום ואישרו האנושות מושבה את כינונו , נאספו בהאג של , הוענקו הסמכויות לחקור , להאשים ולהרשיע כל אדם בעולם שביצע "רצח עם , פשעים נגד האנושות , פשעי מלחמה , [ ו ] פשעי תוקפנות . " מזכ " ל האו " ם קופי אנאן הכריז כי בית הדין יהיה "מתנה של תקווה לדורות הבאים וצעד ענק קדימה במסע להשגת זכויות אדם אוניברסליות ושלטון חוק אוניברסלי . " במבט ראשון , בית הדין הפלילי הבינלאומי אכן נראה כרעיון טוב . אולם יש בו בעיה : קיומו של בית משפט בינלאומי שיש בידו סמכות לשפוט את אזרחיהן של מדינות ללא הסכמת ממשלותיהן מערער בהתמדה את הריבונות המדינית , העיקרון המרכזי שעליו מושתת הסדר העולמי כיום . רעיון זה מתיישב היטב עם סדר היום של האיחוד האירופי , המחויב יותר ויותר להחלשת סמכויותיהן הריבוניות של מדינות עצמאיות לטובת מוסדות על לאומיים . אולם , מתברר שהוא קשה לעיכול לקבוצה אחרת של מדינות , שיש להן צורך מובהק לשמור על עצמאותן הלאומית ועל ריבונותן - ובהן ארצות הברית , בריטניה , רוסיה , הודו , ישראל ומדינות רבות אחרות . לאחר מתקפות הטרור בניו יורק ובוושינגטון בספטמבר 2001 התברר שלארצות הברית , הנמצאת פתאום בעיצומה של מלחמה רב חזיתית , אין כל כוונה לשתף פעולה עם בית הדין הפלילי הבינלאומי , ובשנה האחרונה העמידה את נטרולו במקום גבוה בסדרי העדיפות של מדיניות החוץ שלה . במאי 2002 הודיע הממשל כי ארצות הברית חוזרת בה מחתימתה על הסכם רומא וביולי איים להטיל וטו על כל משימות שמירת השלום של האו " ם אם לא תוענק לחיילים אמריקנים חסינות גורפת מפני העמדה לדין . במשך הקיץ ניהל
|
|