|
|
עמוד:9
תופסות אחיזה ומייחסות ליחיד חשיבות רבה , ומכתיבות ציווי חברתי להיות עצמאי , נחוש והישגי . קונפליקט זה שבין יחיד לחברה מתבטא בחברה הישראלית במיוחד בקיום בו-זמני ופרדוקסלי של שיתוף פעולה לצד תוקפנות . בהיותנו חברה הנתונה במלחמה ובקונפליקט אלים ממושך גוברת חשיבותו של המרכיב התוקפני , שהיה בתחילה מכוון בעיקרו כלפי האויבים מסביב , אבל חלחל לאטו אל תוך החברה עצמה והפך לאחד האיומים הגדולים של חיינו ושל חיי ילדינו במסגרות החינוכיות . מרכיב נוסף המחבל בתקינות החברתית בישראל , והוא סממן של חברות תעשייתיות בכלל , הוא העובדה שהחברה העירונית ברובה איבדה את תחושת הקהילתיות . ילדים כבר אינם משחקים בשכונה או ברחוב . בימים של טרום-טלוויזיה וטרום-מחשב שלטו בכיפה שני עיסוקים מרכזיים בחיי הילדים . האחד היה עיסוק חברתי : בילוי שעות אחר הצהריים עם ילדי השכונה במשחקי חברה ברחוב - משחקי מחבואים , קפיצה בחבל , חמש אבנים , שוטרים וגנבים או טיפוס על עצים . העיסוק השני היה אינטימייחידני - קריאת ספרים . כיום מתרחשת העתקה של מגוון פעולות שנעשו קודם לכן במרחב הציבורי אל המרחב הפרטי . באזורים עירוניים ממעטים ילדים לשחק ברחוב . המשחק עבר אל הבית , ועיקרו באמצעים אלקטרוניים . ילדים לומדים במהירות כיצד להפעיל אמצעי תקשורת אלקטרוניים ואת שפתם , וכך הם אינם תלויים עוד בהוריהם ובמבוגרים אחרים . יתרה מזאת , לעתים חשים ההורים זרים ונעדרי מקום והבנה בעולמם של הילדים ה " טכנולוגיים . " עם זאת , חשוב לזכור שילדים יכולים להסתגל בקלות רבה לשינויים בעולם הטכנולוגי , אולם את שפת החיברות , את ההתחברות הבסיסית האמתית לאחר , יכולים וחייבים להקנות בתחילה מבוגרים - הורים ומחנכים כאחד . לילדים נחוץ ליווי ותיווך של מבוגרים שבעצמם חוו תהליכי ליווי ותיווך כאלה בילדותם . תהליכים אלה נחוצים להם כדי שאחר כך יוכלו להמשיך ולהתפתח ביחסי הגומלין שלהם עם עמיתיהם ולבנות עמם את תרבות העמיתים שלהם . חיפוש קצר במאגרי המידע האקדמיים העולמיים באינטרנט בתחום ההתפתחות החברתית בגיל הרך מעלה מאות רבות - אם לא אלפים - של מאמרים בנושא זה שנכתבו ברחבי העולם , בייחוד בארצות הברית .
|
|