|
|
עמוד:10
בלט רוס . בארצות הברית היו בלט ת'יאטר , Ballet Theatre ) היום אמריקן בלט ת'יאטר , ( שבימיו הראשונים שימש להצגת עבודותיו החשובות של בלט רוס , וניו יורק סיטי בלט , ( New York City Ballet ) שמנהלו האמנותי , ג'ורג' בלנשין , היה כוריאוגרף הבית האחרון של הקבוצה . אפשר להוסיף גם כמה קבוצות קצרות קיום לרשימה Theatre de la Danse - של ברוניסלבה ניז'ינסקה , הקבוצה של אידה רובינשטיין , Ballet intime של אדולף בולם , וכן מוסדות מבוססים כדוגמת האופרה של פריז ותיאטרו קולון בבואנוס איירס , בכולם הפיחה חיים הצטרפותם של בוגרי בלט רוס . העובדה שהבלט משגשג היום בכל קצווי תבל נכונה בעיקר בזכות בלט רוס . במשך כל שנות קיומה היתה הקבוצה מקום מפגש לאנשים מפורסמים , מוכשרים וזוהרים . אבל דמות אחת התנשאה מעל כולם - סרגיי דיאגילב , האמרגן שאין שני לו , שהנהיג את בלט רוס מאז לידתה של הקבוצה , ועד למותו ב 1929 שהביא לקצה . דיאגילב היה אדם בעל כוח רצון אימתני וטעם מוקפד מאין כמותו , בעל ידע אנציקלופדי וסקרנות בוערת - נפוליאון של האמנויות ואיש רנסנס כאחד . הוא נולד ברוסיה ב 1872 ובגיל שלושים כבר הותיר את חותמו . לעתים קרובות הוא כונה חובבן , ואכן , בנעוריו , שלח את ידו במגוון פעלים . אבל יוזמותיו המוקדמות הביאו לתחייתה של האמנות הרוסית , לא פחות , וסיפקו לו גם חניכה מצוינת לעתיד . אביו של דיאגילב , איש צבא , ייעד את בנו לשירות המדינה . אבל אף על פי שהלך בצייתנות ללמוד משפטים בסנט פטרסבורג , היו לדיאגילב תכניות אחרות . הוא נרשם לקונסרבטוריון , בתקווה להיות מלחין . אולם כישרונו לא השתווה לשאיפותיו , והוא ויתר על הרעיון , מבלי לנחש שלחוויה תהיה השפעה מכרעת על הצלחת הקריירה הבאה שלו . באמצע שנות התשעים של המאה התשע עשרה החל דיאגילב להשקיע את מעייניו באמנויות החזותיות . הוא כתב ביקורות , נעשה אספן וארגן את הראשונה
|
|