|
|
עמוד:12
ופוליטית כדי לעשות אותם לעם חדש באמצעות מנגנוני כור ההיתוך . האחוסלים היו אדוניה הבלתי מעורערים של pxn לפחות במשך שני העשורים הראשונים . למן העשור השלישי , לנוכח הצלחתו הבלתי משוערת של כור ההיתוך , הם מאבדים בהדרגה מכוחם . דומה שתוצאות הבחירות של פברואר , 2001 התרסקותה של מפא"י ( בגלגולה האחרון ) והצטרפותה לממשלת האחדות עם הליכוד בראשות אריאל שרון — ללא עמדות עוצמה של ממש בתוכה — הן האקורד המסיים , הסמלי והפוליטי , של הסאגה האחוסלית . אמנם גם שרון וגם שמעון פרס משתייכים לזן של האחוסליות הפוליטית והתרבותית ההולך ומתכלה , אך שניהם , בדומה לאהוד ברק , משמשים , אף מבלי דעת , רק אמצעי מדרבן לכוחות חברתיים , פוליטיים ותרבותיים שבהם דן ספר זה . כוחות אלה צוברים עוצמה , אך טרם זכו ביוקרה הדרושה כדי להעמיד את נציגיהם בראש הפירמידה . האישים האחוסלים המסיימים את דרכם הפוליטית משמשים חוליית קישור בין אתמול עטור תהילה , אך שנוא בעיני רבים , לבין מחר הטומן מספר חלופות , בחלקן אף סותרות . ברק ובנימין נתניהו , האחוסלים הצעירים והמוכשרים , סולקו מהבמה לא רק מחמת פגמים בהתנהגותם האישית אלא משום שלא היו מסוגלים לשחק לפי הכללים החדשים ההולכים ומתגבשים במדינה . בכל זאת האחוסלים עדיין נותרו כנקודה הארכימדית אשר מולה מתגבשים שאר התרבויות , הקבוצות והכוחות במדינה . מאבקים ביניהם יקבעו בסופו של דבר לא רק את מעמדה של כל קבוצת אוכלוסייה בהייררכיה המשתנה באורח מתמיד . הם יסמנו את אופייה הכולל של המדינה ואת הסדרים החברתיים שבתוכה , את היחסים עם יהודי התפוצות ועם העולם הסובב — הקרוב והרחוק . כל אלה יהיו נתונים מעתה לשינויים מהירים אף יותר ממה שהורגלנו אליהם בעשורים האחרונים .
|
|