|
|
עמוד:12
פירות , ובאוראטובו עצמה נבנו טחנות קמח , מנסרות , מוקקות ליין שרף ( יי"ש , ( בתי חרושת לסוכר ועוד מיני בתי חרושת ובתי מלאכה שונים , לשם לניצול יעיל של 4 משאבי האזור . העיירה שמרה על אופייה זה במשך יותר ממאתיים שנה , אך במחצית השנייה של המאה ה 19 היא החלה להשתנות . מסילת הברזל שנבנתה סמוך לדרך המלך , שחרור האיכרים בשנות השישים של אותה מאה והתרוששות האצולה , כל אלה העמידו את בני משפחת שקולניק במצב חדש . במקום לשמש כחוכרים הם הפכו ל"בעלי . "בתים סבו של אשכול , יצחק יואל ליפ'ס שקולניק , וכן בניו ונכדיו , השתלטו על חלקות קרקע רבות בסביבות העיירה ועל מספר בתי חרושת ומלאכה שנמצאו בה . מאחר שעל פי החוק הרוסי , בהיותם יהודים , הם לא יכלו לרכוש קרקעות , הם שילמו לצאצאיו של ראדז'יוויל דמי שכירות זעומים על השטחים הללו . תוצרת שיועדה לעיבוד בבתי החרושת והמלאכה , נלקחה מאותן חלקות או נקנתה מהאיכרים האוקראינים , שבמקרים רבים גידלו את יבולם על פי הביקוש של משפחות דוגמת משפחת שקולניק . בית שקולניק נבנה ליד תחנת הרכבת , שמוקמה כמה קילומטרים מצפון למרכז 5 העיירה . הבית עמד סמוך לבתיהם של מספר איכרים אוקראינים אמידים , ובהם בלטה משפחת הגביר ( או "הפריץ '' ככינויו בין בני המקום ) ינישבסקי , שמוצאה מרוסיה . מיקומו של הבית ב"סטנציה אוראטובו , '' כפי שכונתה שכונת תחנת הרכבת של העיירה , לא הותיר ספק באשר למעמד המכובד יחסית של משפחת שקולניק בעיירה . ואולם , מראהו החיצוני העלוב עורר אצל רבים גיחוך . לעומת שאר הבתים באותו אזור , נראה בית זה מטולא ובלתי אחיד . במשך השנים הוא הפך מבית קטן למבנה גדול , כיאה למשפחה ענפה , ומדי תקופה נוסף לו עוד אגף . משום כך הוא כונה בפי האוקראינים המקומיים , ברוסית עילגת , '' דום ס זפלטקןמי" '' - בית טלאים" [ רוסית : בית , dom - טלאי . [ zaplata - המבנה הבסיסי של הבית נבנה מלבנים שרופות , והתוספות - חלקן מלבנים וחלקן האחר מעץ . בסוף המאה ה 19 כבר התגוררו יותר משלושים מבני המשפחה במבנה , שנראה כמעין שכונת מגורים גדולה ובה כתריסר חדרים ויותר . שתי רכבות שעברו מדי יום סמוך מאוד לבית , בצהריים ובערב , היו סימן נוסף בעיני בני העיירה לייחודיות ביתם של בני משפחת שקולניק . סבו וסבתו של אשכול , בניהם ונכדיהם , חיו כולם באותו בית , וממנו גם ניהלו את עסקי המשפחה . עד סמוך לסוף שנות התשעים של המאה ה , 19 לא היה כמעט עיסוק בעיירה שבני המשפחה לא נגעו בו . הם חכרו יערות , תפעלו טחנת קמח , גידלו סוסים ובקר , ובקרקעות שחכרו גידלו גידולים רבים ומגוונים . לצד זה היו ברשותם מחסנים על גדות הנחל הסמוך לעיירה . הם הובילו משם עצים ודלק ומכרו אותם לעיירות הסמוכות ואף עסקו בדיג . יצחק יואל , סבו של אשכול , שפיתח את העיסוקים האלה , נחשב על ידי בני העיירה לגברתן רב כוח . בזכות זאת כינו יהודי האזור את בניו
|
|