|
|
עמוד:9
מתפקדים כאילו היו הם המקור . המציאות מהפקדת אפוא ברמה של סימולקרה ( סימולקרה = העתק שאין לו מקור , הדמיה . ( זו דוחקת את האמיתי החוצה , ותופסת את מקומו . עתה נעלם הניגוד הקלאסי בין מקור להעתק , בין אמת לשקר . אנו נחשפים למציאות מונוכרומטית של ההיפר ריאלי , כלומר של הבידיון שעבר תהליך של ייצוג מחדש ( דרך דימויי התקשורת , הפרסומות והתרבות הפופולארית ) והפך לאמת מקובלת על הכול . רעיונותיו של בודריאר מעמידים במרכז הדיון את מה שהוא מכנה "חוק התשוקה" של התרבות העכשווית . תרבות זו מופעלת באמצעות מה שליוטאר מכנה בשם : כלכלה ליבידונאלית : כלכלת חליפין של התשוקות ההיפר ריאליסטיות המופצות על ידי התקשורת במרחבים שונים של התרבות הפופולארית . בניגוד לכלכלה הישנה , , "פרוידיאנית"ה העוסקת במערכת איזונים בין המגמה המרסנת והמצנזרת של התרבות לבין עקרון העונג והליבידו , הכלכלה החדשה מתמסרת באופן מופגן לחוק התשוקה . היא יוצרת לגיטימציה לקריאת המציאות כמערכת של פנטזיות מוקצנות , ההופכות עם הזמן לקנה מידה "טבעי" להערכת הדברים . האם בודריאר המציא את הגלגל ? האם הוא היה הראשון שגילה את המעטה הדק העוטף את המובן מאליו ? התשובה לכך היא כמובן שלילית . כיוון מעין זה של
|
|