|
|
עמוד:10
2 שלא הוקהו הניתוחים המפורטים . ליתר דיוק , נדמה שגם כאשר ניסו חוקרים להתמודד עם השילוב ספרות פסיכואנליזה , אם בקשר לקפקא ואם בכלל , "שכרו" של כל אחד מהשותפים יצא תמיד בהפסדו : או שהספרות נטמעה בסבך של השערות פסיכולוגיות שמוססו את ייחודה , או שהפסיכואנליזה היא זו שנשחקה מטעמים אלה ואחרים של ביקורת . "אנטי ממסדית" על כגון אלה אשתדל לעמוד בהמשך , אך כבר כעת אבקש להגדיר שני סייגים בסיסיים ראשית-. , איני מתיימר להקיף בעבודה אחת ויחידה את כל הקורפוס המחקרי על אודות קפקא , אפילו לא את מרביתו . שני סוגים שונים של מגבלות חייבו אותי לנקוט גישה ממוקדת , המבוססת על יחס של 3 ענייניות , אפשר אף לומר יחס של אופייניות , בין שיטת העיון לבין מושאה . מצד אחד , מגבלות ברורות של שפה , של תקופה , של נקודות ראות : הרי קפקא הוא אחד הסופרים הנחקרים ביותר עלי אדמות . מצד אחר , מגבלות הקשורות לטבעה ולהיקפה של יצירת קפקא , חרף העובדה שכיום היא גלויה רובה ככולה לחוקר i ריבוי הסוגות שהעלה על הכתב , אופי השפה שבה כתב ומעל לכול - אי סופיותה הטקסטואלית והערכית . משום כך המחקר המובא כאן הוא מחקר מדגמי המודע היטב לצמצומו והוא משתמש בצמצום זה כמנוף לאתר את הייחודי ואת המקורי . אין בו , ואין לחפש בו , כל יומרה לכוליות , אף שיש בו ניסיון להסיק מסקנות כלל ספרותיות . שנית , מחקר זה איננו בשום פנים ואופן "מחקר בפסיכולוגיה" של קפקא במובן הדמיוני של "השכבת היוצר" על ספת הקליניקאי . היא בהקשר זה נציין את ספרם של ז'יל דלן ופליקס גואטארי , קפקא , לקראת ספרות מינורית , תרגמו מצרפתית ד"ר רפאל זגורי אורלי ויורם רון , תל אביב , הוצאת רסלינג , . 2005 זהו ספר המציב אתגר מתודולוגי ורעיוני קשה , ואתייחס אליו במרוכז באחרית הדבר . בכל מקרה ודווקא בשל כך , אני סבור שהניסיון שאני מעמיד כאן בעל תוקף כפול ומכופל , מפני שהוא רואה קודם כול את הספרות , מנתח אותה בכלים בין תחומיים ושואף בתנועה חוזרת למסקנות כלל ספרותיות המעוגנות בטקסט - ולא מונחות על ידי תפיסת על סוציו פוליטית . , Pertinence מושג יסוד בבלשנות מבנית . אנו מתבססים כאן על ההבחנות המפורטות אצל . 1970 . pp . 111-114 Andre Martinet , La linguistique synchronique , Paris , P . U . F .,
|
|