|
|
עמוד:13
הזמן , או כלשון הסברו : "היהודים העתיקו את השעון של הטבע , כדי להעמיד את השבת כנקודה מרכזית בעיגול - בחינת מנורה באמצע וכל הקנים נוטים לשבת " . כן הוא מצביע על מענליותו של הזמן , המושתת על המספר שבע , הכרוך במנין שנת השמיטה ושנת היובל ; וכמובן - אף שבעת הימים של השבוע כרוכים במספר זה . אשר על כן , "השבת היא הסמל לחזרה נצחית בעיגול " . חשיבות מיוחדת מייחס ביאליק למעמדה ולייעודה של השבת עם שיבת עם ישראל לארצו ורואה בה סמל "המלא יופי וחן" לכל צורות החיים של האומה ; יתירה מזו , יש בה ביטוי ל '' איחוד . "הלבבות על רעיון זה של מרכזיות השבת בתוך רצף הזמן עומד ביאליק מחדש , בנאומו כעבור שנה , בתוספת גוון : "השבת עומדת לא בסוף השבוע אלא באמצע ; שלושה ימים מזה ומזה , הניזונים מן היום האמצעי " . אלא שעתה הוא חוזר ומטעים ביתר שאת את מעמדה הסאקראלי וההיסטורי ; הרי היא הקנין הקדוש והיקר ביותר בהוויית עם ישראל , לאחר התורה שקיבל . ולא עוד אלא הריהי בבחינת "אות ברית בין ישראל לאלהיו . השבת היא אבן השתיה , שממנה הושתתו כל צורות היהדות " . כן הוא מציין באותו מעמד , כי בימינו נועד לה לשרת תפקיד משמר ומחסן , ומצוות קיומה "יכולה להציל את היהדות . "מכליון כן יש ענין בגזירה השווה שביאליק לומד בנאומו זה : "בימי האר"י קבלה השבת תוקף וזוהר חדש , ועכשיו , כשאנו שומעים פעמי הגאולה , צריך תוכן השבת להיות . "קודש הכרזות והגדרות פסקניות ונרגשות אלו , כפי שהשמיען ביאליק בשנים הראשונות לימי שבתו בארץ ישראל , מן הראוי לעמת אותן עם תיאוריו אשר קדמו להן בדרךכלל , של שבת ומועד ושל תקופות השנה בכללן , בשירתו ובסיפוריו . מן הראוי להתחקות אחר מערכת זמנים זו במימושה בתוך המציאות היהודית בגלות . ב . סוגיית הזמנים ומשמעותם בשירתו של ביאליק היא כנושא נחשב בפני עצמו ; שירטוטה בהקשר שלפנינו יש בו כדי להצביע הן על השוני בתפישה לעומת ההתייחסות האידיאית המאוחרת של ביאליק בדבריו שבעל פה , והן על טיב הקשרים שבינה לבין סיפוריו . שני ממדים העניק ביאליק לזמן בשירתו - זה המופיע בצביונו האוניברסאלי , של עונות
|
|