|
|
עמוד:13
ברציונליזציה גלויה וסמויה , איננו תולדה של רשעות , טיפשות או אימפוטנציה מצד העוסקים בחינוך , אלא שורשיו נעוצים עמוק במבנה הפוליטי חברתי הקפיטליסטי של הדמוקרטיה התעשייתית . במובן זה , מורי בית הספר הם קרבנותיו של אותו תהליך חברתי ההופך את חייהם של חלק מן הילדים לגיהינום . הנחה נוספת ( המהווה raison d'etre לכתיבת הספר ) היא כי במבנה העומק של העשייה החינוכית מצויות מחויבות אנושית והתכוונות אמיתית לרווחתם של ילדים , וכי ההתרחקות מאותה מחויבות מאמללת הן את הילד הן את המבוגר , שכן משניהם נמנעת האפשרות לממש קשר אנושי משמעותי . מצוקה הבחירה למקד דיון ביקורתי במושג המציין רגש , חוויה אישית או מצב נפשי אינה מקרית . היא מצביעה על חשיבותה של ההתנסות האנושית הממשית והקונקרטית כבסיס לכל דיון תאורטי בעל משמעות , במיוחד כזה המבקש להצביע על אפשרויות של שינוי . חוויה זו , המוצגת מנקודת המבט - או למען הדיוק , מנקודה ההרגשה - של הילד , מעגנת את נוכחותו של הילד כאדם ממשי ומרגיש , כסובייקט , בכל אחד משלבי הדיון ; היא אינה מאפשרת התייחסות אופרציונלית לילד כאובייקט או כתוצר , והיא אמורה להגביל את הרדוקציה של מושג הילד למסלולים של אופרציות או התנהגויות . במקביל להגדרה של "מצוקה" כמושג המציין חוויה פרטית מחד גיסא ותופעה אוניברסלית קיומית מאידך גיסא , אנו מבקשים להתבונן במצוקה גם כבתופעה חברתית . המצוקה החברתית היא חוויה המשותפת לאנשים במעמד חברתי וכלכלי נמוך , שבאה לידי ביטוי בתחושות כגון חוסר ערך , היעדר תועלת , חוסר יכולת לפעול לשינוי , ניכור ותלישות . במובן זה , המצוקה בדיון הנוכחי איננה רק מצוקתו הקיומית האוניברסלית של האדם באשר הוא אדם , אלא גם מצוקתו הספציפית של הילד חסר תחושת הערך , המדוכא והמושפל , שבאופן לא מפתיע הוא גם הילד שמגיע ממעמד של עוני , מעמד פועלים של עבודות דחק , אבטלה , הגירה וכדומה . במובן זה , המצוקה איננה רק מושג אוניברסלי המציין הוויה פרטית , אלא גם מושג קונקרטי המציין מכנה משותף כללי של מעמד חברתי .
|
|