|
|
עמוד:11
בשלבי התפתחותה . הפרק הראשון , "חיוך ראשון ושני : תמורות בפואטיקה , "האלתרמנית עוקב אחר התמורה מממשות להפשטה כפי שהיא עולה מן השינויים שהטיל אלתרמן בשלושת השירים היחידים מן התקופה המוקדמת ( 1935-1931 ) שכלל בתוך " כוכבים '' : "בחוץ חיוך , "ראשון "זווית של , "פרוור "האם . "השלישית השינויים נבחנים הן ברובד המיבני והן ברובד הסגנוני . ההצצה אל תוך המעבדה השירית הזאת מגלה באיזו שיטתיות חותר המשורר אל ההכללה , אל ההתרחקות מן האישי והחד פעמי . נשמטים חמרים ריאליסטיים דמויי מציאות , היוצרים רושם של מייצגי ממשות , והעולם המוצג בשירים המאוחרים נעשה מופשט יותר , מוכלל . גלגולי הנוסחים הם שלבים בצמיחת דמותו השירית של אלתרמן כמשורר החותר אל הסמלני שירי כפי שהדבר בא לידי ביטוי בקובץ שיריו הראשון . הבדלי הגישה מסבירים , לדעתי , ולו במידה חלקית בלבד , מדוע לא אסף אל "כוכבים בחוץ" את רובי שירתו המוקדמת מן השנים 1935-1931 והניחה פזורה בכתבי העת השונים . עיקרו של הספר שלפנינו מוקדש להתבוננות ביצירה השירית הגדולה , ב"חגיגת , "קיץ כיוון שבה - יותר מבכל יצירה שירית אחרת של אלתרמן - באו התחבטויות אלה לידי ביטוי . ההכרעות לזכות עיצוב הריאליה משתקפות ב"חגיגת קיץ" בשלושה תחומים : במבנה היצירה , בזהותה הז'אנרית וברקמתה הסגנונית . " חגיגת קיץ" ( 1965 ) נכתבה בשנה שבה גם נכתב המאמר "בין ספרה לסיפור" והנחתנו היא , כי היצירה היא מעין מימוש ואילוסטרציה לכיוון שאלתרמן מביע במאמרו כתשובת נגד לפלגים מסוימים בספרות האבסורד . האידיאה האסתטית ספרותית המנחה את המשורר ביצירתו זו היא כי ההיצמדות לעושרו של הרגע ולעושרם של הפרטים היא התשובה האפשרית היחידה לתחושת האין שחר וחוסר המשמעות "כי דווקא בתוך אינסופיות דוממת ונכרית [ ] נעשה גם פירורו של זמן ופירורו של מקום כענין לא מועט ולא רב מכל גודל לא . "ישוער ב"חגיגת קיץ" המשורר משקיף על עולמו השירי וגיבוריו הבדויים עד "חגיגת קיץ" וההתבוננות עצמה הופכת לגיבורת הספר . הפרק "בין הנשגב לאירוני" מתאר את ההנמכה שגהר אלתרמן בקובץ שיריו האחרון על העולם הספרותי של "כוכבים בחוץ" ו"שמחת עניים" - הנמכה ההופכת בידיו כלי למימוש הפואטיקה הריאליסטית . היצירה האלתרמנית נעה איפוא מן המודוס הגבוה , הנשגב ,
|
|