|
|
עמוד:8
גבוה . זה כאב לי . לאה גולדברג , הצעירה בכעשרים שנה מארבע האמהות הללו , מוזכרת לראשונה בעמוד השלישי של הספר , שם מצוטט מכתבה ( 30 . 7 . 26 ) לחברתה מינה לנדאו , לאחר ששוחחה עם ישראל שף , סופר מורה , בעניין שיריה ותרגומיה . במכתבה היא מספרת כי שף עודד אותה לפרסם את יצירותיה ואמר לה "שלבחורה אין צורך בפרוטקציה , כי הירחונים משתדלים לתת את האפשרות לנשים להדפיס את יצירותיהן" ( מירון , . ( 13 לאה גולדברג הייתה אז בת חמש עשרה , וכעבור שלוש שנים כבר הופיעו שיריה בדפוס . האם נרמז כאן , שהצלחתה של גולדברג באה לה בזכות העיתוי , בזכות "אפליה ? "מתקנת עיינתי במסה היפה הזו בחיפוש מתמיד אחר מה שנאמר על לאה גולדברג . הרגשתי איזו הזדהות אתה , אולי משום שגם היא הייתה אשה פרופסור . לפי מירון , לאה גולדברג שייכת לגל השני של המשוררות , יחד עם אנדה פ נקרפלד ופניה ברגשטיין . הוא אינו מציין את שירתה כעולה על זו של האחרות , דבר שציפיתי לו . הוא מספר כי למרות שהייתה אישיות אינטלקטואלית מובהקת , ובכך "עלתה על כל משוררי דורה ובוודאי על כל משוררי קבוצת שלונסקי-אלתר מן , שהיא נמנתה עמה" , ( 168 ) שירתה עד אמצע שנות הארבעים היא , 'נשית'ה" כלומר הפחות אינטלקטואלית , שבכולם" ( שם . ( הביקורת דרשה ממנה לכתוב שירי אהבה , והיא הפנימה דרישה זו ו"דחתה לשנים רבות כל ניסיון ליצירת שירה , "אינטלקטואלית מסוג המחשבות שהביע אלתרמן בשירתו ביחס לטבע , לתרבות , לערכים ולהיסטוריה . כמו כן , בסגנונה נמנעה מהפגנת חדשנות נוסח שלונםקי , ושמרה על מקומה באגף השמרני בקרב הזרם המודרניסטי . היא התקבלה בחוגי המשוררים המודרניסטים , מספר מירון , כשם שהייתה חביבת הביקורת - כל עוד שמרה על מקומה כמשוררת אשה הכותבת "שורות פשוטות וטובות" - ( 176 ) ואהובה על הקהל הרחב של קוראי השירה בארץ . מירון קרא להתגמדות התמסדות זו של המשוררת האשה *) לו י מלים עילי , ( "סינדרום לאה גולדברג" , ( 176 ) וטען כי הוא חל גם על דליה רביקוביץ , למשל . הכפפה נזרקה . אינני חוקרת ספרות , לא אדע לומר מהי שירה גדולה , אבל אהבתי את שירי לאה גולדברג הרבה שנים , וחשתי להגן עליה מפני דבריו של מירון . התעורר אצלי סימן שאלה , ולא הרפה . אחרי קריאה שנייה של המסה , החלטתי לנסות לכתוב ביוגרפיה של לאה גולדברג . זו מטרה ששווה לי לחתור לקראתה , גם אם לא אצליח . אם אדע ואבין , דייני . מאז עלה על דעתי לכתוב על לאה גולדברג , גברה היא עליי , וכאילו ניטל ממני חופש הבחירה . אבל אינני ממהרת , ומי יודע אם בכלל ייוולד ספר מכל ההרהורים האלה . אני ממש בהתחלת הדרך : זיכרונות אישיים . כאשר הגעתי לאוניברסיטה העברית , בסוף שנות החמישים , ללימודי פסיכולוגיה וסוציולוגיה , היו הסטודנטים חייבים עדיין במספר "שיעורי יסוד" בנוסף לשני החוגים שבחרו . בחרתי שיעורים בתולדות המוסיקה והאמנות ובספרות כללית , וכך שמעתי את לאה גולדברג באולם מייזר , 'א שעתיים בכל שבוע . אינני זוכרת דבר ממה שלימדה , איזו בושה ! אבל אני זוכרת היטב את הישיבה באולם הגדול ,
|
|