הקדמה ערן שלו *

עמוד:14

כיום ברור כי החופש והחירות שניתנו בעולם החדש לאנשים מסוגו של פרנקלין , כלומר גברים ממוצא אירופי ( ממעמד נמוך ככל שיהיה , ( לא כללו את רוב האוכלוסייה . לנשים לבנות , לשחורים — עבדים אך גם אם היו אנשים חופשיים — לאינדיאנים ( ואפילו לקתולים וליהודים ) לא ניתן מרחב ההזדמנויות שהתאפשר לפרנקלין , גם אם היו מאמצים את עצותיו ואת תכונות האופי שהמליץ עליהן . רק כעבור מאות שנים ימוצה ( או לפחות יתקרב למיצוי ) הפוטנציאל הגלום בחלום האמריקני ויכלול מעגלים חברתיים שאינם גברים לבנים ופרוטסטנטיים . למרות ערכה של האוטוביוגרפיה כמסמך היסטורי וכטקסט מכונן של " הדת האזרחית " באמריקה ויצירה בעלת חשיבות ספרותית אשר לא נס ליחה — קוראים רבים לא חסכו את שבטם ממנה וממחברה . מבקריה הרבים של אמריקה מגלים את חטאיה ופגמיה של ארצות הברית בכל פסיק ותג ביצירה , ממרקסיסטים המתעבים את עליית הבורגנות הקפיטליסטית שפרנקלין מסמל , ועד לדכאנות אותה מזהה השמאל החדש . אולם קסמה של האוטוביוגרפיה , כמו קסמו של פרנקלין עצמו ושל אמריקה — אמריקה שעדיין ממשיכה למשוך אליה מיליוני מהגרים — טרם פג . יצירתו של פרנקלין היא פנינה ספרותית שרענונתה נשמרה במשך מאות שנים . אולי משום שבכתיבת האוטוביוגרפיה היה פרנקלין לאדם המודרני הראשון , הוא ממשיך לדבר עם בני המאה העשרים ואחת בשפה כה מובנת וכה מוכרת להם .

נהר ספרים


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר