|
|
עמוד:13
שהיה אירוע מכונן בחייו של פרנקלין הצעיר , ועד להקמתה של הספרייה הציבורית בעירו המאומצת בשנת . 1730 חלקה השני של האוטוביוגרפיה נכתב בפריז , בה שהה פרנקלין בשליחות דיפלומטית לאחר תום מלחמת העצמאות האמריקנית , שלוש עשרה שנים לאחר כתיבת החלק הראשון . בניגוד לחלק הראשון , בחלק זה התמקד פרנקלין בתיאור תימתי וזנח את הכרונולוגיה והנרטיב . הוא מתאר את תכונות המוסר שהוא מטיף להן ומפרט את רשימת שלוש עשרה התכונות שהן לדעתו הבסיס לחיים חברתיים ואזרחיים , בחלק שהיה לפופולרי ביותר באוטוביוגרפיה . החלק השלישי נכתב בשנת 1788 כשפרנקלין היה בן שמונים ושתיים , ובו הוא חוזר לספר את סיפור חייו מ 1732 ועד ל , 1757 התקופה שבה צבר את מרבית הונו ואת השפעתו ופרסומו . החלק הרביעי והקצר נכתב שנה לאחר מכן , לאחר שפרנקלין חזר לאיתנו , אולם לא הושלם , בעקבות מותו . מאז פרסומה שימשה האוטוביוגרפיה דגם קלאסי בספרות העולמית , אחת מהדוגמאות הראשונות , אם לא הראשונה שבאוטוביוגרפיות המודרניות . היצירה היא " חילונית " ועיצבה מסורת של כתיבה רפלקטיבית — אחת הסוגות הספרותיות הפופולריות ביותר בכתיבה המודרנית . כפי שכבר צוין , בעיקר השפיע חלקה השני של האוטוביוגרפיה , שפרנקלין מונה בו את רשימת התכונות שביקש להנחיל לעצמו ושבאמצעותן הסביר את הצלחתו , ובמשתמע אף כיצד אפשר לחזור על הצלחה זו . רשימה זו , והאופן שבו ניסה לרתום אותה נקראה על ידי דורות של קוראים ומעריצים והאוטוביוגרפיה שימשה להם מדריך לחיים . אולם חלקים אלה מבליטים את הבעייתיות ואת הפגמים בספרו , באישיותו ובתפיסת עולמו של פרנקלין . לדוגמה , אף על פי שפרנקלין חוזר פעמים רבות על חשיבותן של תכונות כצניעות וכענווה , הוא עצמו כותב לעתים באופן ארוגנטי ופטרנליסטי ( ואף כתב והקדיש את האוטוביוגרפיה לבנו ויליאם , בתוקף תפקידו כ " פאטר . (" יתרה מכך ,
|
|