|
|
עמוד:12
ובסמכויותיה כשם שדנה בסדרי העיר והנהגתה . תולדותיו של מוסד ההנהגה המרכזית — הסנהדרין — על המאבקים הציבוריים לדמותו , בימי קיום הבית ובמיוחד לאחר חורבנו , הינם מעין ציר עיקרי להצעת תולדות האומה ותרבותה . בימים שלאחר החורבן לא רק חיי החברה והרוח אלא גם ההתרחשויות היישוביות והפוליטיות מתקשרות ומתבארות עם תולדותיה של ההנהגה הלאומית . אחד הקווים הבולטים , בין בהנהגה הלאומית ובין בהנהגה העירונית , הוא הבסיס הציבורי הרחב . בימי הבית השני מהווה הכהונה יסוד שלטוני מובהק ובהמשך הימים הולכים ותופסים אף חכמי התורה מקום ניכר בחיי השלטון . אולם השלטון בעיקרו , לפי תפיסתם של בני אותם דורות , הוא שלטון הציבור והעדה . היסוד המשתית של מסגרות השלטון הוא התכנסותם של בני העיר בעניינים עירוניים ושל כל העם בעניינים כלל לאומיים . דבר זה בולט בכנסים הציבוריים המכונסים לשם קבלת הכרעות עקרוניות . כנסים אלו אנו מוצאים בעת קבלת עול התורה וכריתת האמנה . גם ההכרעה שקיבל העם בעניין נישואי התערובת וגירוש הנשים הנוכריות נעשתה בעת שהתכנסו "כל אנשי יהודה ובנימין . " לאחר סיום מלחמותיהם של החשמונאים נתכנסו "בכנסת גדולה של כהנים ועם וראשי העם וזקני הארץ" כדי לקבוע את טיב המשטר החדש שייסדו . בסוף המאה השלישית לפני הספירה נזכרת אף אסיפת העם המתכנסת כדי ליטול סמכות שלטונית מידי הכוהן הגדול ולמנות את יוסף בן טוביה כנציג העם . סמוך לסוף ימי הבית השני , לאחר גירושו של השליט הרומי , מתכנס העם לבחור בהנהגה לשלטון העצמי שהוקם . בכמה מן הכנסים לא נתכנסו למעשה אלא אנשי ירושלים שנחשבו כמייצגים את כלל תושבי הארץ . יוסיפוס , בשבתו בגליל , כותב ושואל את הסנהדרין אשר בירושלים , אף כי הוא טוען כי נשלח על ידי "החבר של ירושלים" או "הכנס של ירושלים" , " במסגרת הלאומית הכללית היה לכנס כלל האזרחים בעיקר משמעות עקרונית , שהרי רק בתקופות הראשונות , בימי עזרא ונחמיה , יכלו לקרוא למעין כנס כללי של האזרחים . בהמשך הימים איבד הדבר את משמעותו הממשית , אולם אין לזלזל בתפיסה העקרונית שהיו לה השלכות גם במציאות . מתוך כך יובנו לנו הביטויים והדימויים השונים המזהים את הסנהדרין , המוסד המרכזי הלאומי , עם עדת ישראל או עם כנסת ישראל . את הכתוב : ואם כל עדת ישראל וכוי ( ויקרא ד יג ) — מפרש מדרש התנאים ! זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית . בדרשות לשיר השירים מתחלפים המושגים "כנסת ישראל" וסנהדרין . 8 בסנהדרין ישבו כוהנים וחכמים , והכוהנים היוו אחד המרכיבים החשובים של הסנהדרין , אולם גם הכוהנים נחשבים בעיקר , לפחות במסורת התלמודית , כייצוג וכביטוי של העדה . המושגים "זקני בית דין" ו"זקני ישראל" הם מושגים זהים ומתחלפים במשנה . 9 כיוצא בו שבעת טובי העיר אינם מנהיגים את העיר אלא מייצגים אותה ולעניינים מסויימים נידונים כעיר כולה . הסנהדרין — ראשיתה והרכבה כאמור , המוסד העיקרי של ההנהגה העצמאית הלאומית , בימי בית שני ובימים שלאחר החורבן , היה הסנהדרין . המקורות המזכירים את הסנהדרין הם מרובים ומצויים בעיקר בארבעה סוגים ספרותיים : א הספרות האפוקריפית , בייחוד ספר יהודית , חשמונאים א , ' חשמונאים בי , חשמונאים ג' וספר יהודית . ב יוספוס פלביוס בספריו קדמוניות , מלחמות , חיים , ובעקיפין גם בנגד אפיון . ג הספרות התגאית והאמוראית . ד הברית החדשה , בעיקר בארבעת האוונגליונים ובמעשי השליחים . בעקיפין ניתן ללמוד אף מדברי פילון בספריו השונים .
|
|