|
|
עמוד:ז
הקדמה ממשה שרת מציג בחר ( התעודות את שרתוק פרשת ) הוא המתפרסם חייו דמות של משה מוכרת בכרך שרת היטב שלפנינו , ראש לכל , הממשלה השישי מי שמתעניין בסדרת השני בהקמת של הספרים מדינת מדינת להנצחת ישראל ישראל . נשיאי ובשנים ישראל המעצבות וראשי ממשלותיה שלה . שלא , כמו כמה מראשי הממשלה ונשיאי ישראל , על שרת התפרסם תיעוד רב והוא עצמו דאג לפרסם חלק מכתביו עוד בחייו . בספריו "בשער האומות" ו"משוט באסיה" הספיק שרת לתעד פרקים מחייו ולהנחיל אותם לדורות הבאים . מוקירי זכרו המשיכו את מפעלו וכעשור לאחר פטירתו פרסמו את סדרת הספרים "יומן מדיני" לשנים , 1942-1936 ובה מתועדים קטעים נבחרים מן היומן הרשמי שניהל בתקופה שעמד בראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ועוד מסמכים מתקופה זו . בנו , יעקב שרת , הביא לפרסום את "יומן אישי" של שרת , שהוא מקור חשוב ומרתק להבנת אישיותו ולקורות מדינת ישראל בשנים . 1957-1953 ה " עמותה למורשת משה שרת , " שבראשה עומד יעקב שרת , מנהלת קרוב לעשור מפעל מרשים השואף לפרסם את כל כתביו האישיים והציבוריים של משה שרת . שרת זכה לביוגרפיה ( בינתיים כאנגלית ) שכתב פרופ' גבריאל שפר , ומאמרים רבים המתמקדים בעמדותיו בנושאים מדיניים וציבוריים נכתבו ונכתבים עד עצם היום הזה . למרות כל הפרסומים יודע הציבור מעט מאוד על שרת והוא מצטייר בכמה קווים כלליים ופשטניים , בעיקר בתור שר החוץ הראשון של מדינת ישראל , שניצח על המאבק באו"ם להקמת המדינה אך כשל בוויכוח עם עמיתו הבכיר דוד בן גוריון על מדיניות הביטחון בשנות החמישים . הזיכרון המשותף על תקופת כהונתו בהיותו ראש הממשלה השני של מדינת ישראל הוא רופף למדי והוא מתמקד בעמדותיו המתונות בענייני ביטחון ובמחלוקות עם שר הביטחון פנחס לבון , שכיהן בממשלתו . בספר זה ביקשנו לשרטט תמונה מלאה ומורכבת יותר של אישיותו ודרכו המדינית והציבורית של שרת . הבאנו מבחר של 167 תעודות ומבואות היסטוריים מכל פרקי חייו . הצגנו את ימי נעוריו בחרסון שברוסיה , את עליית משפחתו והתיישבותה בכפר הערבי עין סיניה ולימודיו בגימנסיה העברית ובאוניברסיטת לונדון עד שהגיע לעמדה בכירה בהנהגת היישוב . ביקשנו להאיר את התפתחותו בתחום המדיני מאז הצטרף ל"אחדות העבודה" ב , 1919 דרך פעילותו הפוליטית והעיתונאית , ביומון ההסתדרות "דבר" ובמפלגת פועלי ארץ ישראל ( מפא " י , ( עד הצטרפותו למחלקה המדינית ב . 1931 הצגנו את יחסו לערבים , שהחל בחשדנות ובעוינות ( תעודה ( 3 והתפתח לקביעה באיגרת שכתב בספטמבר 1921 ( תעודה , ( 20 שלתנועת העבודה ולציונות אין עוד דרך לשיתוף פעולה עם הערבים . כדבריו "מי יודע , אם אין הדרך היחידה לעת עתה — וכמה יימשך 'לעת עתה' זה ? עלייה , התבצרות והגנה ; הגנה , התבצרות ועלייה . " ברוח זו פעל שרת לחיזוקו של היישוב , בתקווה שלימים תתאפשר התקדמות לקראת הסכם עם הערבים . עיקר פעילותו במחלקה המדינית — תחילה לצדו של חיים ארלוזורוב ולאחר רצח ארלוזורוב ביוני 1933 בראש המחלקה - הייתה בתחומים של עלייה , התיישבות והגנה . שרת ניווט את דרכו בין צורכי היישוב היהודי למדיניות הבריטית ולסכסוך עם הערבים . בהיותו חבר בכיר בהנהלת הסוכנות סייע לדוד בן גוריון , יושב ראש ההנהלה , ולחיים וייצמן , נשיא ההסתדרות הציונית העולמית , בפעילותם הפוליטית בארץ ישראל ובבריטניה . בשנות מלחמת העולם השנייה , בהיעדרם של בן גוריון ווייצמן מן הארץ לתקופות ארוכות , נותר שרת האישיות הבכירה בהנהגת היישוב . שיעור קומתו הציבורית עלה ועמדתו במפלגה התחזקה . בשנות המלחמה פעל להקמת הבריגדה היהודית וקידם תכניות להצלת יהודי אירופה . לאחר המלחמה תמך שרת במאבק אלים עם בריטניה ונעצר במחנה לטרון במשך ארבעה וחצי חודשים , עד ששוחרר ב 5 בנובמבר . 1946 לאחר הדחת וייצמן מנשיאות ההסתדרות הציונית העולמית בדצמבר 1946 תפס שרת את מקומו כאישיות המרכזית שייצגה את התנועה הציונית כלפי חוץ בשעה שבן גוריון קיבל על עצמו את האחריות לענייני הביטחון . גולת הכותרת של פעילותו הדיפלומטית הייתה המאבק בזירת האו"ם על העברת החלטת החלוקה והקמת מדינת ישראל והגנה על הישגיה במלחמת העצמאות עד קבלתה של ישראל לארגון במאי . 1949
|
|