|
|
עמוד:9
שלמה , שהתבצעה לאחר פנייתו התובענית של נתן הנביא בתום השתדלותה של בת שבע בפני המלך ( מלכים א א , יא - כח . ( הוא ראה בכל אלה פגיעה בכבוד שלמה הצעיר מצד "אנשי ןהוךה עבדי המלך , " וכן מצד שרי הצבא ובני המלך ( שם א , ז - י ; כה , כו , ( ואף העדר הסכמה של העם פה אחד להמלכת שלמה . לכן לא מצא לנכון להביא סיפור זה , שהיה בו כדי לגרוע מכבודו של שלמה . ? לאור כל זאת מובנת גם ההימנעות מאזכורה של שפיכות הדמים המיוחסת לשלמה בספר מלכים . מחבר ספר דברי הימים לא רצה לחזור על תיאורי המתותיהם של המתנגדים לשלמה ושל הטוענים למלכות אדוניהו : אדוניהו בן חגית עצמו , יואב ושמעי בן גרא , וכן על גירוש אביתר "מהיות כהן לה "' ( מלכים א ב , כז . ( הוא השמיט את האירועים הללו משום שמהם משתמע ששלמה עלה למלוכה שלא בהסכמת כל העם ושלא לפי רצון כל אנשי חצרו של דוד , וכן ששלמה היה שופך דמים , מי שמלכותו החלה בהריגת אחיו ובהמתת יואב בן צרויה , עבדו הנאמן של דוד בן ישי . והלוא בדברי הימים א נאמר על שלמה שהוא , ולא דוד אביו , נבחר לבנות את המקדש מכיוון שדוד שפך "דמים רבים , " ואילו בנו יהיה "איש מנוחה " ( כב , ח-יא ; כח , ג - ה ? . ( נראה שגם במקום שעשה שלמה מלחמה , או מלחמות , לא הביא מחבר דברי הימים את הדבר בפירוש אלא מסר עליו בעקיפין , כמו : "וילך שלמה חמת צובה 0 cr עליה " ( דברי הימים ב ח , ג . ( מחבר ספר דברי הימים דילג במתכוון גם על המרידות שמרדו בשלמה במרוצת ימי מלכותו הדד האדומי , רזון בן אלידע הארמי , וירבעם בן נבט משבט אפרים . בספר מלכים כא נאמר על הדד האדומי שהיה "שטן לשלמה" ( יא , יד- כב ) עוד מימי ראשית מלכותו ( על כך ראה "עולם התנ"ך , " מלכים א , עמ ' 21 ו , ( 122 — ואילו מחבר דברי הימים פוסח על כל הפרשה ; והוא הדין בסיפור המובא בהמשך בספר מלכים א ( יא , כג - כה ) על רזון בן אלידע , עבד הדדעזר מלך צובה שמלך בדמשק , שהיה שטן לישראל כל ימי שלמה : " ויקץ בישראל המלך על ארם " ( על כך ראה " עולם התנ"ך , " מלכים א , עמ ' . ( 122 מחבר דברי הימים התעלם מאירוע זה לא רק כדי לא לפגום בגדולת שלמה , אלא גם כדי לא לערער את הקביעה ששלמה שלט מן הנהר ( כנראה נהר פרת ) עד גבול מצרים ( דברי הימים ב ט , כו ? . ( עניין מיוחד יש בהתעלמותו של מחבר דברי הימים ממרדו של ירבעם בן נבט האפרתי , שהרים יד במלך וברח מצריימה , שם חי עד מות שלמה ( מלכים א יא , כו- מא , ( וממעורבותו של אחיה השילוני בפרשה ( על סוגיה זו ראה " עולם התנ " ך , " מלכים א , עמ ' . ( 127-124 לא היה זה מרד חיצוני , אלא התקוממותו של הממונה על עבודת הכפייה " ) סבל ( " של בית יוסף , ולפיכך היתה כאן פגיעה מובהקת באחדות השבטית הממלכתית , ואולי גם רמז לתסיסה תרבותית אידיאולוגית נגד מלכות שלמה . מחבר דברי הימים לא גולל אפוא בספרו את מעשה ירבעם בן נבט גם כדי לא לחסר מגדולתו של שלמה וגם כדי לרמוז שמעשה זה לא הפריע למלכות שלמה בחייו ולכן אין לו חשיבות . ? מצד אחר לא נמנע מחבר דברי הימים מלהזכיר דרך אגב , במקום אחר בספרו , את נבואת אחיה השילוני על פילוג ממלכת בית דוד : "כי הןתה נסבה מעם האלהים למען הקים ה' את ךברו אק \ ר דבר ביד אחיהו השלוני אל ןךבעם בן נבט " ( דברי הימים ב י , טו ) כדי להסביר מדוע התפלגה הממלכה למרות ההבטחה האלהית לבית דוד . עם זאת יש בספר דברי הימים התעלמות מכוונת מניצני הפילוג בימי שלמה , לאור העיקרון שהיה נר לרגליו של המחבר : דברי הימים ב י , טו לא להביא את הצדדים השליליים של מלכות שלמה המתוארים בספר מלכים . ? מחבר ספר דברי הימים אף לא הדגיש את חטאי שלמה שגרמו לפילוג ולא הביא את הסיפור על נשיו הנכריות , שהטו "את לבבו אחרי אלהים אחרים " ( מלכים א יא , א-ז ? . ( דוגמה למנהגו של מחבר דברי הימים בכל הקשור להשמטות , הוספות והסברים אפשר למצוא בהערה שהוא מעיר בעניין בת פרעה : הוא אינו מתעלם מכך ששלמה נשא אותה לו לאשה ואף לא מן הידיעה המובאת בספר מלכים א ז , ח ( ראה גם ג , א ; ט , כד ) על כך שבנה לה בית במערכת בנייני המלכות והמקדש , אלא מפרש את הדבר פירוש משלו : שלמה לא רצה שבת פרעה אשתו תשב בבית " דויד מלך ישראל" ( דברי הימים ב ח , יא ) "כי קדש המה" ( ראה פירושנו לפסוק זה . ( בכך גרע מכבודה של בת פרעה , אך ניקה את שלמה מעוון , ביחסו לו את המגמה להרחיק את אשתו זאת מן המקום המקודש . ? מן העיון בספר דברי הימים עולה שהמחבר ייחס אמנם לשלמה חכמה רבה לאחר המראה בגבעון ( במשא ומתן עם חירם , בשיתופו בבניית המקדש , בשיחותיו עם מלכת שבא ובפגישותיו עם מלכי הארץ , ( אך לרוב צמודה חכמה זו לעושר , לארגון המלוכה , למשא ומתן עם מלכים זרים ולמנחות שמביאים למלך . ואילו מחבר ספר מלכים העלה על נס את חכמת שלמה והרבה לפרט בתיאורה כאחד העיקרים החשובים בסיפור מלכותו , ואפילו זוהי חכמה חידודית לשמה . מכאן הסיפור שהוא מביא על "משפט שלמה " בשתי הנשים הזונות ודבריו על חכמתו של שלמה , שדיבר "של ק \ ת אלפים משל וןהי שיר 1 חמשה ואלף , " ועל חכמת הטבע שבה הצטיין , שרבתה "מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים " ( מלכים א ה , ט - יד . ( נראה שדווקא משום כך לא מצא מחבר דברי הימים לנכון לחזור על הדברים , שכן לא ראה את עיקר חשיבותו של שלמה בחכמות מעין אלה , שהיו מקובלות גם על חכמי בני קדם , מצרים ושאר הגויים ; בעיניו התבטאה חכמתו היחידאית של שלמה בהכוונת עבודת האלהים , בעמידתו לפני הבורא בתפילה ובקשריו עם מלכי הארצות , ולא בחכמת הטבע . ? מחבר ספר דברי הימים מתאר בפירוט רב את בניין המקדש ( דברי הימים ב ג , ג-ד , כב ; ה , ב ?« יד , ( אך פוסח על תיאור בית המלך , שאת עובדת קיומו הוא מזכיר רק דרך אגב ( שם ז , יא ; ח , א ; ט , יא : ( הוא נמנע מלהציג את תפארתו של בית המלך כדי לא להאפיל על תפארת בית המקדש , ובכך ביקש להשיג שלדורות הבאים ייזכר שלמה בעיקר כבונה המקדש ^ . גם סיווגם ותיאורם של אוצרות הזהב , הכסף והאבן היקרה בספר דברי הימים קשורים לבניין המקדש , בית המלך או "בית יער הלבנון" ( דברי הימים ב ט , יא , יג- כ ;( וכשמפליג מחבר ספר דברי הימים בתיאור נכסי המלך , תוך ציטוט כתובים מספר מלכים , הוא אומר : "ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים ואת הארזים נתן כשקמים אק 7 בשפלה לרב " ( שם ט , כז ; והשווה ט , כ . ( לפי הפירוש המקובל הכוונה בכך היא שמלכותו היתה כה משופעת באוצרות , עד שהכסף והארזים יקרי הערך לא נחשבו אצלו למאומה ; אך אולי יש לשוות לכך פירוש אידיאולוגי יותר : מחבר ספר דברי הימים מבקש להציג את שלמה המלך כמי שלא היה שקוע בצבירת חפצי מותרות לצרכיו האישיים או לצורכי חצרו ; חלקם נתן לאוצרות בית האלהים ( שם ה , א , ( ואת השאר- את הכסף והארזים - הפקיר כמו אבנים ושקמים מרוב שפע . ? הכתוב על הכסף והארזים חותם את סיפור מלכות שלמה בספר דברי הימים ( שם ט , כז - כח , ( ונראה שאין זה מקרה . לעומת ספר מלכים , החותם את דברי ימי שלמה בסיפור בריחתו של ירבעם בן נבט ( מלכים א יא , מ , ( רצה
|
|