|
|
עמוד:10
טז ואילך עולה בבירור , שיהושע לא כבש את עמקי יזרעאל ובית שאן , בפרק יט , מז מתואר כיבושה של העיר ל > ש בידי בני דן ( ולא בידי יהושע ;( ובפרק טו , יד ואילך מסופר על כיבוש דביר וחברון בידי כלב ועתניאל אחיו , וזאת בסתירה גמורה לתיאור כיבושה של חברון והשמדת כל תושביה , שהובא בפרק י , לו-לז . התמונה המצטיירת מפרקים יג-יט שונה אפוא בתכלית מן התיאור בפרקים ב-יב : לא כיבוש כלל ישראלי בהנהגת יהושע , אלא כיבוש מקצת הארץ בידי היחידות המשפחתיות והתנחלותן בחבלי הארץ שלכדו . ? ההשקפה בדבר אי השלמת הכיבוש , אי השמדת כל יושבי הארץ , וכן הכיבוש המשפחתי בניגוד לכיבוש הכלל לאומי , מוחלת בפרקים יג-יט גם על עבר הירדן : בני ישראל לא הורישו את הגשורי ואת המעכתי : "וישב גשור ומעכת בקרב ישךאל עד ה » ום הזה " ( יג , יג ;( ועל מכיר לו נאמר , שהיה "איש מלחמה , ויהי הגל ^ ד ןהבשן " ( יז , א . ( בניגוד לטענה בפרקים ב-יב בדבר השמדת כל הכנענים , עולה בפרק כג במלוא חריפותה ה '' בעיה הכנענית , " ומודגשת סכנת ההשפעה השלילית של יושבי הארץ , ה " גוים האלה הנשארים , " על הישראלים ( פסוקים ו-ז , יא-יג ? . ( בספר יהושע יש מספר השקפות סותרות בסוגיית היקפה של ארץ ישראל שלא ניתן ליישבן : . 1 בפרק א , פסוקים א-ו מבטיח ה ' לבני ישראל את הארץ שהובטחה לאבותיהם . "מהמךבר ... ועד הנהר הגדול נהר פךת . " אין לטעון שהבטחה זו מולאה רק בחלקה ; אדרבה , בפרק כא , פסוק מא ואילך מודגש באופן חד משמעי , שה' אכן נתן לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותיהם , והם אכן כבשו אותה והתנחלו בה : "וירנן ה ' לישראל את כל האךץ אשר נשבע לתת לאבותם , וירשוה וישבו בה ... לא נפל דבר מכל הדבר j wp אשר דבר ה ' אל בית ישךאל ; הכל בא " ( השווה גם כג , יד . 2 ? . ( בפרק יג , א-ו באה תפיסה שונה של גבולות הארץ . הארץ משתרעת בצפון רק עד "לבוא חמת , " ולא עד לפרת . זאת ועוד , חבליה הצפוניים של ארץ זו , "מבעל גד תחת הר חךמון עד לבוא חמת , " הם בבחינת "הארץ הנשארת , " אשר טרם עלה בידי ישראל לרשתה . מן התיאור בפרקים יג-יט מתברר , שחבליה הצפוניים של "הארץ הנשארת " אף אינם נחלקים לשבטי ישראל . בתחום המתואר ( מלבוא חמת עד נחל מצרים ) נכללות גם פלשת וארץ העוים , שהן בבחינת "ארץ נשארת נחלקת , " בהיותן חלק מנחלת יהודה ( ראה טו , א-יב . ( לפי תפיסה זו , החבלים מלבוא חמת עד לפרת לא נכללו בארץ המובטחת , וממילא בני ישראל לא ירשו אותם ולא התנחלו בהם . . 3 ? בפרקים ב-יב משתרעת ארץ ישראל מקדש ברנע ועזה בדרום עד צידון ובקעת מצפה תחת הר חרמון בצפון ( י , מא ; יא , ח ; והשווה יא , יז : "מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חךמון , " ועיין גם יב , ז . ( בפרקים אלה אין תביעה לבעלות ישראלית על השטחים מן החרמון עד לבוא חמת , ואין זכר ל"אךץ הנשארת . " אי אפשר ליישב את הסתירה בין שתי ההשקפות האחרונות בטענה , שהראשונה מכוונת לארץ היעודה , והאחרונה - לארץ שנכבשה בפועל , שכן בפרקים ב-יב אין כל עדות לאי התאמה בין הייעוד לבין הגשמתו . אדרבה , סתירה מעין זו עומדת בניגוד חריף ומוחלט לתפיסותיו התיאולוגיות וההיסטוריוגראפיות של מחבר הפרקים ב-יב , המדגיש חזור והדגש את הטוטאליות של הכיבוש ושל ההשמדה . . 4 ? בנוסף לשלוש ההשקפות הנזכרות יש בספר חטיבה ספרותית ( כב , ט-לד , ( המבחינה בין עבר הירדן המזרחי , מחד גיסא , לבין עבר הירדן המערבי , מאידך גיסא , שהכתוב מגדירו כ"אךץ אחזת ה : '" "ואך אם טמאה ארץ אחזתכם , עברו לכם אל ארץ אחזת ה , ' אשר שכן שם משכן ה "' ( כב , יט . ( תפיסה זו זהה הן להשקפתו של הנביא יחזקאל , שאינו כולל בארץ ישראל את עבר הירדן המזרחי " ) ומבין הגלץד ומבין ארץ ישראל היךדן " - יחזקאל מז , יח , ( והן להיקפה של ארץ כנען ברובד הכוהני בתורה ( במדבר לד ? . ( גם בסוגיית מעמדו וחשיבותו של שבט » הודה יש בספר יהושע שתי תפיסות שונות -.בפרקים יג-יט יהודה הוא החשוב בשבטי ישראל , והוא זוכה ליחס מועדף : יהודה נזכר בראש השבטים ונוחל שלא על פי הגורל ( בדומה לבית יוסף . ( פרק מיוחד בספר ( פרק יד ) מוקדש לזכויותיהם של בני כלב ובני ץתניאל , שנספחו לשבט יהודה , ואין זה מקרה שפרק זה הוא הפותח את תיאור הנחלת הארץ ממערב לירדן . לעומת זאת , בפרקים ב-יב אין חשיבותו של יהודה באה לידי ביטוי . אדרבה , הגיבור הראשי הוא יהושע משבט אפרים , ואילו היהודאי היחיד הנזכר בחטיבה זו הוא עכן , האנטי גיבור של פרשת הכיבוש , אשר מעל בחרם והמיט אסון על עצמו ועל עמו ( פרק ז , והשווה כב , כ . ( מאחר שלמחבר הפרקים ב-יב היתה כנראה אפשרות בחירה בין מסורות שהיו בידיו , סביר להניח שהבאת סיפור עכן איננה מקרית . ? בחטיבות השונות של הספר נמנים , כידוע , מנהיגים שונים . בפרקים א-יב , ובפרק כג לא נזכר אלא יהושע ; בפרקים יד-כא נמנה אלעזר הכוהן לצדו של יהושע ( ראה יד , א ; יט , נא ; כא , א ;( ואילו בפרק כב , פסוקים ט-לד אין כלל זכר ליהושע ולאלעזר : בראש שבטי ישראל עומד פינחס בן אלעזר הכוהן ( פסוקים יג , ל-לב . ( הבדלים אלה עשויים אף הם להעיד על אי אחדותו של הספר ועל תהליך התהוות מורכב וממושך . זאת ועוד , יש בספר כתובים המציגים את יהושע כתלמידו וכממשיכו של משה , וכמי שלא סטה ימין ושמאל מדרך רבו ומתורתו . לעומת זאת , בפרק כד , שמובאות בו שתי סקירות של תולדות ישראל מן האבות ועד ימי יהושע ( פסוקים ב-יג , יז-יח , ( מוצג יהושע בהנגדה למשה : יהושע נותן " חק ומשפט " לישראל בשכם ( פסוק כה , ( ואילו מתן תורה בסיני אינו נזכר כלל . ? גם לשאלה , אם קיבל שבט לוי נחלה , יש בספר יהושע שתי תשובות : בפרקים יג-יט צוין , חמש פעמים , ששבט לוי לא קיבל נחלה : "רק לשבט הלוי לא נתן נחלה ; אשי ה ' אלהי ישךאל היא נחלתו כאשר דבר ל " 1 ( יג , יד ; והשווה שם , לג ; יד , ג-ד 3 ; יח , ז . ( השקפה זו תואמת לתפיסת ספר דברים , שבו נמנים הלויים עם היסודות החלשים בחברה הישראלית , שיש לסייע להם ולתמוך בהם , שכן אין להם נחלה ( ראה דברים יד , כז : "והלוי א ^ ר בש ^ ךיף לא תעזבנו , כי אין לו חלק ונחלה עמך ;" והשווה שם י , ט ; יב ; יד , כט ; יח , א-ב . ( לעומת זאת , בפרק כא מובאת
|
|