|
|
עמוד:12
אופיו של יחזקאל אחד הקווים המייחדים את יחזקאל מכל שאר הנביאים הקלאסיים הוא שבולט בו בנביא זה אופיו הכוהני . מבחינה זו יש דמיון מה בינו לבין ירמיהו . ירמיהו , שנתייחס על משפחת כוהנים מענתות ( ראה ירמיה א , א , ( היה כוהן רק לפי מוצאו הגגאלוגי , ולא היתה למוצא זה שום משמעות רוחנית יוצרת בפעולתו הנבואית . ביחזקאל , המכונה "יו הקאל ט : ברזי הכהו '' ( א , ג , ( כנראה מבני משפחת צדוק , שהחזיקה בכהונת המקדש בירושלים ( השווה מ , מח ; מג , יט ; מד , טו ועוד , ( פועלת הכהונה בממשות חיה ומעצבת והיא באה לידי ביטוי מובהק בעצם פעולתו הנבואית , עד שלפעמים קשה להפריד בין הנביא והכוהן שבו . אחד מחוקרי המקרא הגדולים במאה הקודמת ( ןלהאוזן ) כבר המשיל את יחזקאל ל"כוהן באדרת של נביא , '' ואפשר שבאותה מידה ניתן לומר עליו , שהוא "נביא בלבוש של כוהן . " מכל מקום , אופיו הכוהני ניכר בכל פרק בספר הנושא את שמו ובכל נושא שנדון בו . כך הוא הדבר בתיאורי "מעשה המרכבה" המתלווים להקדשתו של יחזקאל , בכמה ממעשיו הסמליים ( תן דעתך , למשל , לרתיעתו מטומאה ומכל נבלה וטרפה , כפי שנאמר בפרק ד , יד , ( בתיאור חורבנה של העיר ( חורבן שהנביא מדמהו ליציאה של כבוד ה' מתוך קודש הקודשים , כמתואר בפרקים ט-יא , ( בהשקפותיו המיוחדות על הפולחן , בצורה שהוא תופס את תחיית ישראל בעתיד ( בפרקים מ-מח ; וראה להלן על פרקים אלה ) ואפילו בסגנונו הפרוזאי המיוחד , שיש בו נטייה לחזרות ולפרוטרוט טכני , וקיימת בו זיקת יסוד לחטיבה הכוהנית שבתורה ; וראה על כל זה בעמודים : 16-15 "יחזקאל ככוהן , '' "לשונם של ספר יחזקאל והמקור הכוהני ? . " בדרך כלל מצטיירת ביחזקאל אישיות מיוחדת במינה , בלתי רגילה אפילו בין הנביאים ( שלא חסרות ביניהם דמויות יוצאות דופן . ( הוא מופיע כאדם קשה , זועם וקפדן , מכונס לחלוטין בתוך עולמו , וכלפי חוץ אף יש בו משהו מתמיה . אישיותו מקפלת בתוכה כמה סתירות , מהן המתאחדות בהרמוניה עליונה ומהן המתקיימות בניגוד מקוטב , עם מעברים חדים ופתאומיים מקצה לקצה . הניגוד הראשון , שהוא אולי בנייךאב בסיסי להבנת אישיותו של יחזקאל , הוא השילוב הנזכר של נביא וכוהן ( כוהן "פעיל ( " המתאחדים בו לאחד ? . והרי כמה מן הניגודים האחרים . מצד אחד כתובות נבואותיו של יחזקאל בפרוזה עניינית , שיש בה חזרות וגם "יבושת" טכנית ( וכאמור , היא מחוברת בטבורה לפרוזה הכוהנית שבתורה . ( מצד שני הוא יודע ליצוק את דבריו גם בלשון פיוטית נרגשת ועשירת דימויים ( הנביאים היו מאז ומעולם אנשי שיר . ( ההבדל הוא כה ניכר , שאי אלה חוקרים לא היו מוכנים להניח , ששני הקצוות הללו יצאו ממחבר אחד , ויש מהם שטענו , שיחזקאל '' ההיסטורי" כתב דברי שירה בלבד , לפי מסורת הנבואה הקלאסית . ועוד : מצד אחד ניחנה נבואתו של יחזקאל במעוף כביר ובדמיון מפליג , ואילו מצד שני יש לו חיבה יתרה לדקדוקי פרטים , עם הקפדה על עניינים טכניים " של מה בכך . '' תכונות אלו מתאחדות אצלו לאותה סינתזה של מראות פאנטאסטיים המתוארים בדיוק הנדסי , עד לפרטים קטנים ביותר . ישעיהו , למשל , יכול לומר בקצרה , שבאחרית הימים "נכון יהיה הר בית ה' בראש לזל'לים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים '' ( ישעיה ב , ב . ( ביחזקאל מ-מד מתואר מקדש העתיד , על שעריו ולשכותיו וחצרותיו , בפרטי דברים מוחשיים המניחים מקום לשחזור ארכיטקטוני מדויק ( וראה גם להלן , על פרקים א-ג , ( לאמיתו של דבר , אף זו סגולה כוהנית היא , ואנו מוצאים אותה , בין השאר , בפרקי המשכן שבתורה . זאת ועוד : יחזקאל הוא היחיד מבין הנביאים הקלאסיים , שהיה נביא גולה ממש . יתר על כן , את הנשארים הוא מכנה "ישבי החרבות" ואומר עליהם שלא יירשו את הארץ ( לג , כג-כט , ( ואת כל עתידה של האומה הוא תולה בגולי בבל , שהוא מעדיפם על הנשארים ומבטיח להם את אדמת ישראל ( יא , יד-כא . ( אבל מצד שני אין בדברי יחזקאל כמעט שום רישום מוחשי של עובדת היותו בבבל . החריגים היחידים מבחינה זו הם השימוש בלבנה , שהנביא חוקק עליה את צורת ירושלים ( ד , א , ( והשמות כבר , תל אביב ושמא גם חשמל ( ראה להלן , על א , ד . ( אלמלא פרטים אלה , והעדות המפורשת על ישיבת יחזקאל ? " תוך הגולה , " אפשר שלא היינו יודעים של קורות ישראל באה גם בנבואותיו האחרות של יחזקאל , שהן בעלות אותה צורה ספרותית . עיון בפרק טז מלמד , שמתוך לימוד קורות העם בא הנביא לערער לכאורה על טוהר מוצאו : ?? " כרתיך ומלדתיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית" ( טז , ג . ( אך למעשה אין הוא שולל את דור האבות , שלא נזכרו כלל בסקירה , אלא אומר בדרך זו , שהעם נידרדר לעשות מעשים המשווים אותו לעממי ארץ כנען . אלה סולקו מן הארץ בגלל חטאיהם , ועתה נוהגים ישראל כמותם ( ראה ויקרא יח , ג . ( מכלל הדברים עולה טענת הנביא , שמעשי ישראל הם בגידה באל , שהיטיב עמהם תמיד . ? להלן טוען יחזקאל , שממלכת יהודה עלתה בחטאיה על אחותה ישראל , הממלכה הצפונית . המסקנה העולה מהשוואה זו ברורה ביותר : מה ממלכת הצפון גלתה , כך עתידים גם בני יהודה וירושלים - ובראשם צדקיהולהיענש ולגלות . מסקנתו מסקירת העבר עולה בקנה אחד עם עמדתו המובעת בכל נבואות התוכחה , שניבא עד מפלת ירושלים בשנת 586 לפה '' ס ? . השקפתו של יחזקאל על קורות ישראל ומעמדו בעולם עולה גם מנבואות אחרות בספרו . אחד המקומות החשובים לעניין זה הוא בפרק ה , פסוק ה ואילך : " זאת ירושלים בתוך הגוים שקזתיה וסביבותיה ארצות" ונו . ' נבואה זו מלמדת , שהאל ראה בישראל עם מיוחד , שנשלח אל בין הגויים מתוך מטרה חינוכית מוסרית . ברם קורות ישראל מלמדות שמשימה זו נכשלה , משום שישראל לא השכילו להיות סמל מחנך , ובמקום שישמשו מופת בקיום חוקי האל וידריכו את הגויים ללכת בדרך הטוב - חטאו הם עצמם ועשו כמעשי הגויים . ? הגאולה היא מרכיב קבוע בעיונים ההיסטוריים של יחזקאל . על פי תפיסתו , גאולת ישראל היא בגדר הכרח , משום שישראל , בעצם היותם בגלות , מביאים לידי חילול שם האל . בעיון ההיסטורי שבפרק כ , למשל , הוא אומר , שהאל יגאל את ישראל n ^ m n w ובזרוע נטוןה '' ( פסוקים לג , לד , ( לבל יחולל שמו ( וראה על זאת עוד להלן , בעמ' : 14 "קיצוניותו המיוחדת של יחזקאל . ( " [ ג"ב ]
|
|